מאגר סיפורי מורשת

ואלו הם חיי – פנינה לאחו

הסיפור שלי מתחיל עם עליית הורי לארץ ישראל. אבי, זאב אידל, עלה לישראל מרומניה בשלהי מלחמת העולם השנייה עם עליית הנוער והתנדב להיות לוחם בבריגדה היהודית.

אמי, ציפורה, ניצולת שואה מגטו טרנסניסטריה (שברומניה), עלתה לארץ עם כל יתומי הגטו, לאחר שאיבדה שם את הוריה.

הורי הגיעו באוניה לישראל, כל אחד בנפרד, ושניהם התגוררו בקיבוץ מעלה החמישה (שליד ירושלים) שם גם הכירו והתחתנו.

בשנת 1947, שנת הקמת המדינה, אני נולדתי ואז פרצה מלחמת השחרור.

בהיותי בת שלוש, הורי החליטו לעזוב את הקיבוץ ולבנות ישוב חדש בארץ. הם היו מאוד ציוניים. וכך עזבנו את הקיבוץ ועברנו למושב אומץ שבעמק חפר שהיה רק בראשית דרכו ובנייתו.

בהתחלה, התנאים במושב היו קשים, גרנו במבנה אחד כמה משפחות עם שירותים משותפים ובצפיפות, אבל עד מהרה התחיל להבנות המושב ואנחנו בנינו בו את ביתנו.

אבי זאב עבד בתנובה ולימים הפך להיות המזכיר הראשון של המושב. אמי גידלה במושב 4 ילדים ויחד עם זאת עבדה ברפת ובלול. כילדים עזרנו במשק של ההורים, אספנו ביצים מהלולים ונטלנו חלק בקטיף פירות ובטיפול בחממות.

חונכנו כל השנים לאהבת הארץ ולציונות אמיתית ואותה העברנו לדורות הבאים ילדינו ונכדינו.

הזוית האישית

אין לי מילים לתאר כמה התכנית הזאת ערכית, חשובה, מחברת ביני לבין הנכד שלי.