מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי יוסף, כי זה שם מהתנ"ך ושם המשפחה שלי הוא אליאס: אל הוא השם של הקדוש ברוך הוא ויאס משמעו עץ ההדס בערבית. נולדתי בעיראק בשנת 1946. כשהתחתנתי עם אשתי, סבתא לבנה, גרנו ברחוב כצנלסון בגבעתיים ואחר כך עברנו דירה לרמת גן. גם בילדותי גרתי בגבעתיים.

בשנת 1951 עליתי לארץ, הייתי אז בן 5. עלינו ארצה במטוס שנקרא "קונסטליישן". שמו אותי בגן שנקרא "גן ברוריה" ליד בית ספר "גורדון". היום יש שם בית קפה שנקרא "קפה ויולה". אחר כך עליתי לכיתה א' בבית ספר שנקרא "בורוכוב".

כשבאנו לארץ, אבא שלי היה ללא עבודה. אבי היה חולה לב ולכן עיריית גבעתיים נתנה לנו קיוסק ברחוב כצנלסון והתפרנסנו מהקיוסק הזה. אמי הייתה עוזרת לו וגם אנחנו הילדים. מכרנו בקיוסק כל מיני ממתקים, ארטיקים, סיגריות ומוצרי שתייה קלה. כשאבא שלי היה רוצה לאכול ארוחת צהרים או לעשות קניות בשוק, אני ואחי ראובן היינו מחליפים אותו. הייתי מקבל בתמורה את האפשרות לבחור איזה ממתק שאני רוצה מהחנות ובדרך כלל הייתי בוחר בוופלות גדולות שהיו מוכרים פעם. הזיכרון הזה מאוד מרגש אותי.

יש לי חמישה אחים ואחיות: שתי אחיות ושלושה אחים יחד איתי. יש לי שלושה ילדים: אבי הבן הגדול, מיכל הבת האמצעית ויעל הבת הקטנה. אני נהנה מכל המשפחה הזאת. רציתי עוד ילדים, אבל אישתי, סבתא לבנה, לא רצתה, כי גרנו בדירת שלושה חדרים קטנה וגידלנו את הילדים לבד. עבדתי עד היום כנהג אוטובוס בחברת "דן". 45 שנה עבדתי כנהג אוטובוס ולפני עשר שנים יצאתי לפנסיה. אני שמח בבית, לעזור לילדים שלי ולנכדות שלי. זה כיף לי שיש לי כאלה נכדות חמודות שמכירות את השושלת שלי ותמיד תזכרו שאין כמו האהבה של סבא לילדים ולנכדות שלו.

הנעורים והחתונה

בתקופת הנעורים היה לי אופנוע. כשהכרתי את אשתי, סבתא לבנה, אהבנו לטייל עם האופנוע. פעם אחת, לקחתי אותה לקולנוע וכשיצאנו מהסרט שמנו לב שגנבו לי את הגלגל הקדמי. הייתי צריך לחפש גלגל אחר ולהרכיב את סבתא חזרה. המקרה הזה מצחיק אותנו עד היום.

אני על האופנוע בנעוריי

שירתי בצבא בתור מכונאי מטוסים בבית ספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. אחרי שסיימתי את הצבא עברתי קורס חובשים ושירתי כחובש קרבי. השתתפתי במלחמות ישראל: מלחמת יום כיפור ובמלחמת ששת הימים.

החתונה שלי עם אשתי לבנה התקיימה ברחוב ביאליק ברמת גן באולם שנקרא "בית ז'בוטינסקי". לבשתי חליפה ועניבה והיה לי שיער ארוך וגולש. זיכרון מצחיק מהחתונה: הביאו לנו חלה ארוכה וגדולה והצלם ביקש ממני לעשות כאילו שאני נותן לה לאכול אז מושך, נותן לה ומושך חזרה. זה מאוד מצחיק אותנו והקטע הזה מוקלט עד היום בסרטון וידאו.

לבנה אשתי ואני ביום נישואינו

אירועים חשובים בחייו של סבא יוסי

היו לי הרבה אירועים בחיים, ואחד האירועים החשובים לי הוא כשפרשתי מהעבודה שלי ב"דן" (חברת אוטובוסים) החברים שלי מהעבודה עשו לי מסיבה בחברה. נתנו לי תעודת הוקרה שמאוד יקרה ללבי. זו תעודה שכתוב בה כמה החברים העריכו אותי וגם העניקו לי שעון יד במתנה. היה לי ממש מרגש שארגנו לי מסיבה בגלל שעבדתי 45 שנה ב"דן", וזה מאוד ריגש אותי לצאת לפנסיה. היו לי עוד אירועים קטנים במהלך עבודתי כנהג אוטובוס, נפגשתי עם אנשים שהייתה להם מצוקה כלכלית. הייתי לוקח אותם באוטובוס בחינם ומסיע אותם הביתה ובסך הכל היה ממש נחמד.

משמח אותי שהקורונה מסתיימת ואוכל לחזור לבקר בבית הכנסת ולהתפלל במניין. אני רוצה ללכת בפורים לקרוא את מגילת אסתר ובחג הפסח הקרוב. בנוסף לכך, משמח אותי שהנכדות שלי באות אלי. אני אוהב להנות איתכן יחד והעיקר שנגמרת הקורונה ועברנו את התקופה הזאת בריאים.

חפץ שיקר ללבי ומשמח אותי הוא ספר "מזמורים ופיוטים לשבת". זהו ספר מקורי מעירק. כשסבא שלי עלה לארץ הוא לקח איתו את הספר תורה שלו. אפשר לראות בתמונה לפי הדפים כמה הוא ישן.

ספר מזמורים ופיוטים לשבת של סבא

סבא מספר על עבודתו בחברת דן

הזוית האישית

סבא: מאוד נהניתי מהראיונות של נכדתי מאיה ואני גאה במאיה מאוד!

מאיה: אני מאוד נהניתי לחקור את העבר של סבא מכיוון שלמדתי על החיים שלו וזאת הייתה חוויה נהדרת עבורי!