מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תולדותיו של יחיאל טביבי

יחיאל טביבי כיום (עם שרון פז) (2017)
אבא ואימא של יחיאל- לוי האב וטאוס האם
חוויות מחייו של יחיאל טביבי

התלמיד שרון פז מביא את ספורו של סבא יחיאל טביבי, סיפור עליית משפחתו מאירן לישראל

סבא יחיאל טביבי

עלינו לארץ בשנת 1951 לאחר ששהינו שנה בשער העלייה בפרס. שער העלייה היה איזור בו התכנסו היהודים שרצו לעלות לארץ מפרס ומעירק כדי שמטוסים של הסוכנות היהודית יעלו אותם לארץ ישראל. היהודים הללו היו ציונים מאוד והתפללו יום יום להגיע לארץ הקודש. שנה חיכינו בתור וכשעלינו לארץ שיכנו אותנו במעברה בבאר שבע למשך שלוש שנים. אחר כך העבירו אותנו לגור במבנה של פחון למשך שנתיים ואז קיבלנו דירת שיכון בשכונה ג' בבאר שבע. (האוהלים של המעברה היו באיזור התחנה המרכזית של היום).

ההורים של סבא יחיאל

סבא רבא: לוי, נפטר כשאמא שלי היתה בת שלושה חודשים (לפני 48 שנים). סבתא רבא: טאוס, נפטרה כשסבא היה בן 8 מדלקת ריאות.

סבא רבא לוי – בפרס היה מרפא בצמחי מרפא (לכן שם משפחתו היה טביבי) הוא היה עם רישיון רופא, ושימש הרופא של הכפר וכל האזור.

עליתי לארץ בגיל 16 יחד עם אחותי הגדולה ואבא שלי. הייתי בן זקונים ואבי היה מבוגר כשעלינו לארץ, לכן הייתי צריך לעבוד ולא יכולתי ללכת ללמוד לימודים תיכוניים. הלכתי לעבוד בסלילת כבישים, במחצבות של האבנים העמסתי את האבנים למשאיות שהובילו אותם לסלילת הכביש.

זכרונות ילדות של סבא יחיאל

כשאימא שלי נפטרה, הייתי בן 8. חודש אחרי, סבא שלי נפטר. הקהילה הייתה גדולה: 10 – 12 משפחות בתוך עיר של 70 אלף תושבים. למדתי בבית ספר ממלכתי, בכיתה ב'. אבא שלי שלח אותי לבית ספר מיוחד ליהודים-בית ספר "אליאנס" בעיר טהרן (עיר הבירה). ושם היה בית הספר של היהודים. בכיתה היו קרוב ל80 תלמידים בכיתה. המשמעת בבית הספר הייתה כל כך חזקה, שאף אחד לא הרים את הראש. במקום לעלות כיתה לג', הקפיצו אותי לכיתה ד' כיוון שהייתי חכם מאוד, ושם לימדו אותי עברית. הייתי מצטיין, ולאחר שנה המורה שלי החל ללמד אותוי אותיות רש"י. (כתב תנכ"י) בכיתה ו' עברנו לעיר אחרת, והתחלנו ללמוד בתיכון בעיר המדאן. (אזור הקבר של אסתר המלכה ומרדכי היהודי) בתיכון בהמדאן, הייתי שוב בין המצטיינים, ובשבוע השני ללימודים בתיכון הגיע מורה מתמטיקה מוסלמי. הוא שאל שאלה ואף אחד לא ידע לענות. עניתי על השאלה הזאת וכולם הביטו בי בפליאה, ומאז קראו לי הבן של המורה.

כל פורים, אני ועוד אנשים היינו באים לבית הכנסת, קוראים מגילה וחוגגים.

בשנות ה-50, היה קשה להשיג אוכל, היתה תקופת הצנע. המזון היחידי שהיו מחלקים היה לחם. יום אחד כשנגמר למשפחתי הלחם, התנדבתי ללכת ולעמוד בתור למאפיה, שבה חילקו לחם. עמדתי בתור מ8:00 עד 13:00. הלחם נגמר כאשר הגיע תורי לקחת את הלחם, וחזרתי הביתה רעב ובידיים ריקות.

 

לקובץ הסיפור המלא: 

הזוית האישית

סבא יחיאל: כיום: אני פנסיונר של בזק, הקמתי יחד עם אשתי את מועדון ית"ד (ילדי תסמונת דאון) בבאר שבע, מנהל אדמיניסטרטיבי של המועדון.

התלמיד שרון פז וסבא יחיאל טביבי,  משתתפים השנה ביחד בתכנית הקשר הרב דורי. יחד העלו את סיפור עלייתו של סבא מאירן לישראל.

מילון

מן
יחידת משקל- מידה זו העידה על 3 ק"ג

ציטוטים

”"...ומאז קראו לי הבן של המורה. "“

הקשר הרב דורי