מאגר סיפורי מורשת

סיפור משפחתנו בארץ, מצד אמי, התחיל עם עלייתו של סבי נחמן גלמן בשנת 1895. הוא היה בן 12 ובא לארץ בעקבות דודו, ד"ר אהרון מאיר מזי"א. סבי הלך ללמוד בבית ספר "מקווה ישראל" ולאחר לימודיו, החל לעבוד בפרדסים של ד"ר מזי"א. במשך השנים, סבי הפך לאחד מנוטעי הפרדסים בארץ ופרדסים רבים באזור השרון ניטעו על ידו. הוא הקים עם פרדסנים אחרים את חברת "בוסתן" שהייתה קואופרטיב, אשר שיווק את הפירות, ועזר בעיבוד הפרדסים לחבריו. במשך השנים כשעברו מאריזה בפרדס לבתי אריזה, הקימו ב"בוסתן" בית אריזה משוכלל שבו נארזו הפירות ונשלחו לחו"ל.

סבתי, רחל גלמן, נולדה בחברון בשנת 1895 לאביה הביל"וי ד"ר מנחם שטיין ואמה שרה. היא נולדה בחברון מכיוון שאביה היה רופא של הישוב היהודי בחברון באותה התקופה. לאחר מכן הם עברו לפתח תקווה.

בפתח תקווה היא למדה בבית ספר פיק"א של הברון רוטשילד (Palestine Jewish Colonization Association). ברבות השנים, גם אמי, אחיותיי ואני למדנו באותו בית ספר, פיק"א. לאחר מכן, אמי נשלחה על ידי אביה ללמוד בשוויצריה בבית ספר תיכון. בפתח תקווה הכירה סבתי רחל את נחמן גלמן והם נישאו.

משפחתו של אבי עלתה לארץ בשנת 1925 כשאבי היה בן 8, הם באו מעיירה קינישין בפולניה. הוריו של אבי הם איטה ודויד צבי. דויד צבי הקים בארץ מאפייה בפתח תקווה בשם: "מאפית ד.צ.גרף".

אבי, אשר נולד בפולניה, הגיע כילד לישראל, למד בבית ספר "נצח ישראל" בפתח תקווה ובגימנסיה "אחד העם". הוא היה ספורטאי ושיחק כדור יד וכדורגל במכבי פתח תקווה. אני זוכר אותו משחק. לאחר מכן שפרש ממשחק פעיל, המשיך בפעילות ניהולית בספורט ושימש כיו"ר אגודת מכבי "אבשלום" פתח תקווה וכן חבר בהתאחדות הכדורגל הישראלית ובמרכז "מכבי ישראל". לאבי היה בית קפה בפתח תקווה בשם ה"ציפור הכחולה" שהיה מעין "קאנטרי קלאב" והתארחו בו אנשי פתח תקווה. בזמן שלטון המנדט הבריטי, היה מקום זה נקודת המפגש של הבריטים, אשר שלטו באותו זמן בארץ,והם בילו שם יחד עם אנשי המושבה פתח תקווה. בית הקפה שימש כמקום להתרעננות ולבילוי בגינה היפה והיה שם גם מגרש טניס בו שיחקו בריטים ויהודים כאחד.

כאשר קמה מדינת ישראל, אבי סגר את "הציפור הכחולה" ועבר לעבוד בחברת "בוסתן" בה היה אחראי לֵסֶדֵר הקטיף. בחורף ובקיץ לטיפולים במזיקים אשר היו בפרדסים (ריסוס, גיפור) והחזקה שוטפת של הפרדס (גיזום, זיבול, השקיה).

לאחר כמה שנים, עבר לתחום ההסעדה באתרי צילומים של סרטים. כאן, אמי הצטרפה אליו היות והיא הייתה בשלנית מעולה, היא השתלטה על המטבח וצוותי ההסרטה וכוכבי הקולנוע נהנו ממעדניה. באותה תקופה, צילמו בארץ הרבה סרטים וביניהם סרטים אמריקאים, אירופאים וישראלים והוריי סיפקו לכולם את המזון במהלך צילומי הסרטים. במקביל, הם סיפקו הסעדה גם לאמנים המפורסמים והגדולים שהופיעו בארץ באותה תקופה. האמנים המפורסמים אהבו את אשר אמי בישלה ובין האמנים שהופיעו בארץ היו: סיימון וגרפונקל, רוד סטיוארט, גרגורי פק ועוד. מאוחר יותר הפקות הסרטים בארץ פחתו והוריי המשיכו בעסקי הקייטרינג גם לחתונות, בר מצוות ואירועים משמחים אחרים.

אני נולדתי בשנת 1941 במהלך מלחמת העולם השנייה, שהחלה בשנת 1939. בישראל לא הרגשנו את המלחמה, על אף שהגרמנים היו בשערי מצריים. אני זוכר שהיה מחסור במזון ומוצרים שונים, אשר בדרך כלל היו מיובאים מאירופה, שהייתה עמוק בתוך המלחמה, ומנגד, פרי ההדר, שבדרך כלל יוצא לאירופה, נשאר בארץ. סבי, נחמן גלמן, סיפר לימים שנאלץ לקבור את הפרי ההיות ולא היה מה לעשות עם הפרי. אני זוכר את הצבא הבריטי שהיה בארץ באותה תקופה בעיקר את הצנחנים שהייתה להם כומתה אדומה ונקראו "כלניות". אני זוכר את התקופה בה הבריטים היו מטילים עוצר על ערים שונות בארץ. הבריטים היו באים עם שיריוניות, מתמקמים ברחובות העיר ואנו הילדים היינו מטפסים על השירוניות ומשחקים עם החיילים שהיו מאוד ידידותיים.

לבית ספר עממי הלכתי, כמובן, לבית ספר פיק"א, בזמן מלחמת השחרור. בשנים הראשונות למדנו במשמרות משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה היתה כי לא היו מספיק מקלטים בבית הספר, ולכן החליטו לחלק את בית הספר לשניים על מנת שלכל אחד יהיה מקום במקלט. הסיבה השנייה היא שאפילו לאחר המלחמה, האוכלוסייה בארץ גדלה ולא היה מספיק מקום כי לא היה מספיק כסף בארץ לבנות עוד מוסדות לימוד.

אני זוכר שבשנים הראשונות של המדינה היה בארץ משטר שנקרא "משטר הצנע" שפירושו: חלוקת מזון לפי תלושים לתושבים. היות ולא כמויות המזון ומצרכים שונים לא היו בשפעולכן נאלצו לחלק את המוצרים בין התושבים באופן שווה. אני זוכר שבמקום ביצים חולקה אבקת ביצים, מנורבגיה ייבאו דגים קפואים (השם שניתן לדג הקפוא היה "פילה") ששימשו תחליף חלבוני לבשר ועוף שהיו במחסור באותה תקופה. בשר ועוף היה דבר נדיר ורק בקיבוצים / במושבים ניתן היה למצוא אותם מכיוון שהם גידלו עופות ובקר. למי שהיו קשרים ורצה להביא עוף ובשר הביתה, היה צריך להחביא מפַַקַחִים אשר עשו ביקורות בדרכים.

למשפחתי היה משק קטן בחצר והוא סיפק לנו מוצרים כגון: ביצים ועוף. אבי גידל עדר של ברבורים אשר שימשו לנו לבשר ולביצים, היות כפי שכבר סיפרתי באותה התקופה היה מחסור קשה במוצרים אלה. בחצר של סבי הייתה רפת וגם לול תרנגולות בהם הרביתי לשחק.

אני זוכר שבקיץ, הייתי לוקח את החמור שעבד בחורף בקטיף, והוא שימש אותי ככלי רכב צמוד. הייתי רותם את החמור לעגלת הקטיף וזה היה ה"אוטו שלי". כל קיץ, מגיל צעיר,יחד עם בני דודיי, היינו משקים את הפרדס של סבא שלנו. ההשקייה הייתה על ידי ממטרות שהיו מחוברות לצינורות אלומיניום באורך שישה מטר, היינו מעבירים את הצינורות משורה לשורה, כל שלוש שעות. החיים היו מעניינים ונהניתי מאוד.

לאחר לימודיי בבית ספר פיק"א, עברתי ללמוד בבית הספר לקציני ים בעכו. בית הספר שכן לאורך חוף הים במבנים ששימשו את תחנת הרכבת של עכו, מימי השלטון הטורקי ועד קום המדינה. בשנה הראשונה, הפנימייה הייתה בבניין שנבנה בזמן הטורקים והיה מיוחד במינו. בבית הספר למדנו לימודי תיכון וכן מקצועות ימיים כגון: ניווט, מפרשנות, ימאות, מַסְגֵרוֹת וחוקי דרך בים. נהניתי מאוד מהלימודים בבית ספר והחיים החברתיים שהיו שם. בזמן לימודיי בעכו, בשנת 1956, פרצה מלחמת קדש. לילה אחד שמענו פיצוצים מכיוון חיפה, יצאנו כולם לחוף הים וראינו מחזה של פגזים עפים מצד לצד. למחרת התברר שזה היה הקרב בין אניות חיל הים למשחתת המצרית (איברהים אל אוול) אשר ניסתה להפגיז את חיפה ובסופו של דבר חיל הים כבש אותה והפכה אותה לאוניית מלחמה ישראלית.

בשנת 1959 התגייסתי לצה"ל, שובצתי בחיל הקשר ועברתי קורס צפנים (עבודה עם כתבי סתר). בזמן השירות נהניתי מאוד, אהבתי את העבודה ואת החיים בצבא.

לאחר הצבא נסעתי ללונדון ללמוד. שהייתי שם כארבע שנים, שלמזלי היו השנים בה לונדון הייתה מרכז החידושים ברוב התחומים בעולם. זו היתה תקופת הפריחה של הזמרים והאמנים הבריטיים כמו: להקת הביטלס, קליף ריצ'ארד (שהופיע לא מזמן בארץ), תום ג'ונס, סילה בלאק ואחרים.

בבואי לאנגליה הלכתי לראות משחקי כדורגל טובים ומכל הקבוצות, בחרתי לאהוד את קבוצת הכדורגל של "טוטנהאם" שבאותה תקופה שיחקה את הכדורגל הכי מודרני והכי אטרקטיבי באנגליה ועד היום אני אוהד קבוצה זאת וכמובן גם את "מכבי פתח תקווה".

בשנת 1964 הגעתי לחופשה בארץ והכרתי את אהבת חיי, בלהה. לימים התחתנו והיום יש לנו משפחה גדולה ואנחנו נהנים מהם המון.

בלהה נולדה בתל אביב, בת יחידה להוריה, אביבה לבית הרבט וחיים לבית זיסלמן. בלהה נקראת על שם סבתה בלה. תקופת ילדותה עברה עליה בתל אביב. בלהה למדה בבית הספר "בלפור" ולאחר מכן, מכיוון שעברה דירה, המשיכה ללמוד בבית ספר "דובנוב" עד כיתה ח'.  בלהה החלה את לימודיה התיכוניים ב"גימנסיה הרצליה" ולאחר שנתיים החלה ללמוד הוראה ועברה לסמינר"גבעת השלושה" בפתח תקווה. היא הייתה פעילה גם ב"צופים". לאחר שסיימה לימודיה בסמינר, התחתנו ונסענו לגור באנגליה.

שנים רבות בלהה הייתה פעילה בויצ"ו, כיושבת ראש איסוף כספים בסניף ר"ג ולאחר מכןנבחרה לשמש כיושבת ראש סניף ויצ"ו רמת גן. לאחר כהונתה כיו"ר סניף ר"ג בלהה נבחרה להיות חברת הנהלת ב"ויצ"ו ישראל" כאחראית לגיל השלישי.

אני חוזר לתקופה שלאחר חתונתנו ולאחר שובנו לארץ מאנגליה, עבדתי תחילה בחנות "משביר לצרכן" באשקלון ועברנו לגור שם עם עמיר, בננו הבכור, שנולד באותו זמן. בסניף "המשביר לצרכן" שימשתי כסגן מנהל הסניף ולאחר כשנתיים עברתי לעבוד בנמל אשדוד. באותה תקופה עברנו לגור בחולון,שם נולד בני השני, ערן לאחר מספר שנים, עברנו להתגורר בקרית קריניצי, שברמת גן, שם נולדה בתנו, עירית. עבדתי במשך 36 שנים בנמל אשדוד בחברת "רוממא", שם הייתי אחד מבעלי החברה. העבודה בנמל אשדוד הייתה מעניינת מאד, כך שאין יום אחד דומה ליום אחר. כל יום היו באות אוניות חדשות, הכרתי אנשים חדשים מכל קצוות התבל עם מנהגים שונים, שפות שונות וקשרתי איתם קשרים אישיים הדוקים. בקיצור כל יום הרגשתי כיום חגיגה.

ילדנו גדלו, למדו בבתי ספר ברמת גן, סיימו בגרויות והתגייסו לצה"ל. הבנים שירתו כקצינים בצבא ועירית, בתנו, סיימה כסמלת. ברבות השנים, ילדנו התחתנו והיום יש לי נכדים רבים, כולם מתוקים, חכמים ויפים ואנו, בלהה ואני, נהנים מהם מאד ובכלל מהחיים בתקפות הפנסיה. אני מטייל באופן קבוע בכל שבוע ברחבי הארץ במסגרת חוג מטיילים של אוניברסיטת "בר אילן" וביחד עם בלהה, אנחנו מרבים בנסיעות וטיולים בארץ ובחו"ל.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בביה"ס "הבילויים" גדרה.