מאגר סיפורי מורשת

בס"ד

"שתלתם ניגונים בי אמי ואבי"

סיפורה של הדסה יהודית בסיס על החיים לצד הורים אוהבי הארץ, אנשי עמל ולצד הבעל אוהב התורה, איש אמת, יישר דרך ואוהב הארץ.

שמי הדסה יהודית בסיס נולדתי בפרדס חנה בשנת 1950 ביום האחרון של השנה הלועזית 31/1.  השם שקיבלתי בלידתי הוא "יהודית" נקראתי כך ע"י הורי משום שנולדתי בערב החג של הנוצרים וההורים שלי רצו לחדד את זהותי וקראו לי יהודית . הורי אהרון ושושנה ג'מיל עלו לארץ בשנת 1943 מהעיר "מהצר" שבתימן, אבא ואימא שלי הגיעו לעיר עדן שבתימן כדי לעלות לארץ יחד עם אמו של אבי, וכשהגיעו לשם לא נתנו לסבתא לעלות כי הייתה מדי מבוגרת רק הצעירים יכלו לעלות ארצה את המבוגרים השאירו במחנה סגור.

אבא שלי לא ידע אם אימא תרצה להשאיר את משפחתה ולעלות אתו, הוא הגיע להוריה ואמר להם שהוא עולה ארצה ואם בתם לא רוצה לעלות אתו הוא מוכן לשחרר אותה ולתת לה גט, אימא שלי השאירה את כל משפחתה בתימן ועלתה ארצה לבד עם בעלה – אבי.

אבא ואימא עלו באנייה והגיעו למחנה עולים בעין שמר ומשם התמקמו בפרדס חנה 3 שנים חיו באוהלים בקור ובחום וכשנבנו הבתים דירות קטנות של חדר הם עברו לגור בבתים. התעוררה בעיה גדולה מאוד במקום הישוב החדש שלהם, לא היה בית כנסת תימני שאבא יוכל להתפלל בו. הוא נסע לירושלים במטרה להביא תימנים ולשכנע אותם לבוא לגור בפרדס חנה כדי שיהיה מניין לתפילה. הוא הצליח במשימה הביא 5 משפחות והקימו את בית הכנסת הראשון של התימנים בפרדס חנה. בית הכנסת היה מעין בית שני לנו, דאגנו לו נקנו אותו כל שישי אחרי הלימודים. המשימה הזאת עברה גם לדור הבא לנכדים שהגיעו. לאחר שהורי התמקמו והסתדרו אבא התחיל לעבוד בסוכנות והיה מקבל את העולים שהגיעו מתימן לעין שמר ומשם היה מפזר אותם בארץ לפי משפחות ומקומות שביקשו לגור בהם, במהלך פעילותו שם, פגש אבי את אמו שנשארה בעדן חמש שנים וזכה להביא אותה לביתו ולהיות אתה עד יום מותה.

במסגרת עבודתו בסוכנות הוא היה מדריך ועוזר הנהלה בכל היישובים התימנים באזור מרכז הארץ: אחיעזר, ברקת, טירת יהודה, חדיד. היה יוצא ביום ראשון וחוזר לקראת שבת. במקביל היה רב שוחט, משגיח כשרות בחברת איטונג, עושה חופות. היה הרב של העדה התימנית בפרדס חנה. אימא שלי שושנה הצליחה להביא ילדים רק לאחר עשר שנים שהייתה נשואה. נולדו לה חמש בנות ובן אני נולדתי הרביעית. אימא הייתה עובדת בבית הילד בפרדס חנה ושם הייתה כובסת, עובדת במטבח. לאחר מכן עבדה בבית ספר "חקלאי" במטבח ולאחר מכן כשנפתחה "מדרשית נעם" עבדה שם כמעט 30 שנה. אימא הייתה אשה חרוצה הייתה מארחת את כל הילדים והנכדים כל חג. היה להם בית ענק, מעין חווה קטנה עם עצי פרי מכל הסוגים ובעלי חיים, הייתה חוויה יוצאת דופן לבלות שם את החגים והימים החופשיים שהיו לנו. בצעירותי התחנכתי בבית הספר ישורון ליד הבית, בכל הפסקה היינו קופצים הביתה לאכול פירות מהעצים שהיו לנו. היינו הולכים לבני עקיבא לפעולות בשבתות ובימי חול. הייתה ילדות תמימה ונעימה בילינו אותה במועדון "בני ברית" שם כל יום לאחר הלימודים היינו מכינים שעורי בית ועושים פעילויות יפות, לא חגגו לנו באותו זמן בת מצווה אבל אבא היה קונה לכל ילדה שעון בהגיעה לגיל מצוות.

שלושה דורות מתארחים אצל סבא וסבתא

כשבגרתי והתחלתי ללמוד בתיכון עברתי ללמוד בפנימייה בבני ברק "אור החיים" שם למדתי הוראה ותפירה. באותה תקופה לאחר השנה החמישית ללימודי באור החיים. הציעו לי שידוך . המחנכת שלי הציעה לי להיפגש עם בחור אצלה בבית, הבחור היה ממשפחה מכובדת יראת שמיים בן תורה שיושב ולומד בישיבה, אותי חינכו בפנימייה על חשיבות לימוד התורה והצורך בלתת לבעל את האפשרות ללמוד תורה. נפגשנו 5 פגישות . לאחר הפעם השלישית שנפגשנו, סיפרתי לאימא שלי כי התביישתי לספר לאבא שלי, אימא דיברה עם אבא והוא ביקש שתביא אותו. אבא שלי קיבל את כולם בשמחה הייתה לו בקשה אחת "שאני אוכל לשתות אצלכם כוס קפה כשאגיע".

הבאתי את הבחור לביתי וכשהוא התחיל לספר מאיזו משפחה הוא הגיע ומהיכן הוא גר. אבא שלי מאוד שמח לקבל את המשפחה החשובה איתה קשרתי את גורלי. לאחר הפגישות התארסנו והקמתי משפחה עם בעלי בצלאל ז"ל בראש העין.

בעלי ואני ביום החתונה שלנו 

התחתנתי בגיל 18 וחצי בבני ברק באולמי ויז'ניץ בשנת 1969. לפני החתונה חמי שהיה אדם צדיק ומקובל ראה שצריך להוסיף לי שם וקרא לי הדסה. אני נקראת בשני השמות, משפחתי שלי קוראת לי יהודית ושל בעלי הדסה. לזכותם של הוריו של בעלי יאמר שעשו הכל כדי שילדיהם כולם יהיו בני תורה. קנו דירות לכל ילד, חיתנו אותם והמשיכו לדאוג לכלכתינו הרבה שנים הכל במטרה שבניהם יהיו לומדי תורה. חמותי עבדה יום ולילה בניקוי בתים כדי שתוכל לתת לילדיה את האפשרות לגדול בתורה, בנה הראשון היה רבה הראשי של ראש העין, למד תורה מפיו של הרב ש"ך בישיבת פונוביז' ומחבר ספרי שותי"ם והלכות. בנה השני בעלי ישב כל חייו בביתה מדרש ולמד תורה מבלי לקחת על עצמו משרה ציבורית.

זכינו להביא שני ילדים לעולם איתמר ומירב ומהם 8 נכדים, ברוך ה' אני זוכה לראות גם נינים ובע"ה מכולם. למחייתנו עבדתי במעון אמונה בראש העין 31 שנה פרשתי שנה לאחר מות בעלי לפני 9 שנים.

בערב החינה של בתנו מירב

ביתנו היה פתוח לכל אדם שהיה צריך עזרה וסיוע היה ניתן לראות אנשים שונים ולעתים מוזרים שבעלי היה מסייע להם בכל דרך שהיא. לבעלי היה פרויקט חיים לשדך ולחתן כמה שיותר זוגות בעם ישראל. היה מכתת רגליו בכל קצווי הארץ מישיבה לישיבה כדי לברר על בחורים ולראות אותם. היה לו קלסר עם שמות וטלפונים והיה יושב כל זמנו החופשי ועושה שידוכים. ב"ה זכה לחתן רבים בעם ישראל. למרות היותו חולה כליות שנזקק פעמיים להשתלות כליה לא היה יושב לרגע והיה מרביץ בילדיו את אהבת הארץ ובעיקר נופיה. לא היה לו רכב ובכל זאת הכל רגע שהיה פנוי חגים, חופשות של הילדים היה יוצא למסעות בארץ ולוקח אתו את המשפחה, למרות חינוכו במסגרות חרדיות היה מחנך את ילדינו לאהבת הארץ והמדינה, לכל מקום בו הגיע היה לו סיפור מהמקורות, מההיסטוריה של הקמת המדינה וסיפור אישי, כל שביל וכביש נידח מהצפון לדרום הוא ידע והכיר. מעין מהלך על שתיים. את האהבה הזאת נטע בנו. בזכותו זכתה ילדתי להגיע לצפון ולקבוע בו את ביתה נכדיו משרתים בצה"ל קצינים ומשרתי קבע.

מטיילים בארץ ישראל

אני מודה לבורא עולם שזיכה אותי להקים בית בארץ ישראל ולראות את צאצאי תורמים כל אחד דרך חינוכו ואורח חייו למען עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל.

הזוית האישית

אמא: תודה לכם על שזיכיתם אותי להעלות ולספר את סיפורם של הורי ושל חיי עם בעלי, זכינו לחיים של הגשמה ונתינה, זכיתי ללמוד מהורי ערכים של אהבת הארץ, ומבעלי את הנתינה לכל אדם באשר הוא. תודה לריבונו של עולם על צאצאי שהולכים בדרך ה' וממשיכים את דרכם של הורי, שלי ושל בעלי ז"ל.

מירב: עברתי חוויה נעימה ומרגשת מאוד לשמוע את סיפורה של אמי ולהיזכר בעבר שלי כשהייתי צעירה בביתם של הורי סבי וסבתי. מכולם קיבלתי את הערך החשוב ביותר: עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל החוט המשולש לא במהרה יינתק. תודה לכל הצוות הנפלא של הקשר הרב דורי, עופרה ותמי הנפלאות ושוש שקד המדריכה המיוחדת על שהכנסתם אותי לעבר שלי לשורשים שלי.