מאגר סיפורי מורשת

שמי הדס טלמור משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד סבי וסבתי מתעדת ומעלה את סיפורם.

סבתא תמר וסבא דידו

תמר, סבתא שלי נולדה בישראל בחיפה בשנת 1941 כשסבתא רבתא – חנה וסבא רבא – גרשוני עדיין היו בקריית חיים. בשנת 1943 הם הקימו את קבוצת ניר עם, על גבעה שוממה בנגב.

דידו סבא שלי, נולד בארגנטינה בשנת 1936, הוא גדל בבית עם חינוך ציוני והמשפחה כולה עלתה לישראל בשנת 1956. סבא היה בן 20 כשהיגיע לקיבוץ ניר עם וסבתא הייתה בת 15.

באותה תקופה, חברי הקבוצה היו אוכלים בחדר אוכל גדול משותף לכולם. למקום הייתה דלת זכוכית גדולה, סבתא אכלה ודרך הזכוכית ראתה את סבא, באותו רגע היא החליטה שאיתו היא תתחתן, אהבה ממבט ראשון. סבתא הייתה מאוד צעירה ויוממם ולילה חלמה על סבא.

סבא החל לחזר אחריה כשהיא הגיעה לגיל 17. ארבע שנים נמשכה חברות בניהם, עד שהחליטו להתחתן. להבדיל מהעיר בקבוצה כולם מכירים את כולם ולא היה צורך לעשות טקס היכרות בן המשפחות. המפגש המשפחתי היה כדי להרים כוסית לחיים ולברך.

באותם זמנים הנוהג היה לחתן ביחד מספר זוגות, צריך היה צריך לחכות עד שזוגות נוספים יחליטו להתחתן. סבא וסבתא נישאו בתאריך 18.9.62 יחד עם עוד שני זוגות.

 החתונה המשותפת בקיבוץ ניר עם

אירוע החתונות היה מבצע שלם, באחריות והמסורת של הקבוצה ולא באחריות המשפחה. החופות נערכו בנפרד לכל משפחה. המסיבה התקיימה על דשא גדול. על הדשא הוקמה במה שעליה נערך הטקס החגיגי. הוזמנו אורחים רבים שהסבו לשולחנות עמוסים כל טוב, את האוכל הכינו במטבח של הקבוצה למאות אנשים. השולחנות היו מסודרים בשני תורים ארוכים ובין התורים מרווח גדול. הזוגות הובלו לבמה על ידי טרקטור המחובר לעגלה גדולה עם חבילות קש שעליהן ישבו הזוגות.

תמיד הייתה תכנית אומנותית שכללה ברכות, ריקוד פרחים של ילדים קטנים, להקת זמר, להקת ריקודים בריקודי עם ושרלה (ריקוד מסורתי מהגולה). אחרי הטקס והארוחה כולם התכנסו בחדר האוכל לריקודים בליווי גינת אקורדיון עד אור הבוקר. השמחה הייתה גדולה ומשותפת למשפחות, לאורחים, ולחברי הקבוצה והילדים.

חגיגה שתמיד מלווה את סבא דידו וסבתא תמר. שתי חתונות, שני דורות ושלוש גלויות: סבא רבא גרשוני וסבתא רבתא חנה.

סבתא רבתא חנה ממייסדי ניר עם

אני רוצה לספר לכם על המשפחה שלי שהקימה את קבוצת ניר עם בנגב. סבתא רבתא שלי, חנה נולדה בשנת 1919 ועלתה לישראל בשנת 1936 מרומניה. סבתא רבתא עלתה עם המשפחה. סבא רבא שלי גרשוני נולד בשנת 1915 ועלה לישראל בשנת 1936 מרוסיה. סבא רבא עלה עם קבוצה של חלוצים והמשפחה נשארה ברוסיה.

הם נפגשו באנייה כשעלו ארצה. סבתא רבתא הצטרפה לקבוצת החלוצים והגיעה איתם לקריית חיים (ע"י חיפה). הרומן בין סבא רבא וסבתא רבתא התחיל בשנת 1937 לאחר תקופת חיזור וכאשר הבינו שיש ביניהם קשר חזק, הם נישאו בתאריך  10/1938.

באותה תקופה החיים היו לא קלים. הם חיו בצניעות והסתפקו במועט. החופה נערכה בתל אביב ברבנות, והנוכחים היו רק ההורים מצד סבתא רבתא וקרוב נוסף שתפקידו היה לאשר שהם רווקים. סבא רבא לקח בהשאלה טבעת ובה נערך טקס הקידושין. הטבעת הוחזרה לחנות אחרי החתונה. לא ניתנה להם אפשרות לקנות טבעת.

עוד באותו יום הם חזרו לקריית חיים, שם נערכה לכבודם מסיבה בלי ההורים ובלי אורחים. היו רק חברי קבוצת החלוצים מסיבה צנועה. באותה תקופה (לפני הקמת המדינה), לא הייתה תחבורה מסודרת ולהורים של סבתא לא היה מספיק כסף לקנות כרטיסים ולהגיע לבקרם. סבתא רבתא לבשה שמלה לבנה מעוטרת בפרחים ורודים. השמלה הייתה שייכת למחסן בגדים משותף לכולם ועברה מכלה לכלה. לאחר החתונה הם קיבלו אוהל למגורים.

ארגז תנובה שימש לארון בגדים, השולחן והכיסאות היו עשוים מענפי עץ מחוברים לפלטת עץ. בערב האוהל הואר ע"י עששת נפט. היה להם מעט והם היו שמחים ומרוצים ממה שיש והרגישו שהם מגשימים את החלום הציוני לחיים בארץ ישראל.

קישור לתמונות הדס וסבא סבתא

מאלבום התמונות שלי עם סבא וסבתא

הזוית האישית

סבתא תמר: זו הייתה חוויה מיוחדת במינה של המפגש האישי איתך בבית הספר, מקום שבדרך כלל אנחנו לא מכירים אותו, המפגש עם צוות בית הספר וההזדמנות לספר את סיפור חיי ולדעת שהוא יעבור לדורות הבאים. אני מאחלת לך שיהיו לך הרבה חוויות ושבכל מקום שתהיי יהיה לך מעניין וטוב.

הדס: היה לי מאוד מאוד כיף וחווייתי  חוויה מיוחד לעבוד עם סבתא על המחשב, לתעד את הסיפור שלך ושל ההורים שלך. הסיפור היה מאוד מעניין, מרתק ומרגש. סבתא, מאוד נהניתי להיות עוד זמן איתך. אני מאחלת לך אושר ושמחה עם סיפור חייך, שתהיי גאה בו, שתהני בכל מקום שאת הולכת אליו ושיהיה לך טוב. אוהבת אותך.