מאגר סיפורי מורשת

סבתא יעל נולדה בירושלים בפלסטין בבית חולים הר הצופים בירושלים, בתאריך 20.11.1947. היה מצור בירושלים. הבריטים שלטו בארץ. באותו יום מלכת בריטניה, אליזבט, הכריזה על נישואיה, ולכן הוסר העוצר  ל – 24 שעות ואני בחרתי להיוולד. אמא שלה, סבתא יפה נולדה באותו בית חולים בשנת 1922 ועבדה בו כאחות.

המסמך משנת 1922

אמא של סבתא יפה סבתא לאה, הגיעה לארץ כחלוצה בשנת 1920 ועבדה בבניית הארץ. לימים הייתה מנהלת משק בבית חולים לחולי נפש.

סבתא רבתא

לסבתא לאה נולדו 3 ילדים סבתא יפה, אברהם ויורם. אברהם נולד עם מום בלב ונפטר בגיל 13. יורם נהרג במלחמת השחרור בתאריך 18.1.48 מספר ימים ליפני יום הולדתו ה – 18. כשסבתא יעל נולדה, יורם בא לברך את אחותו ואמר לה שהוא נורא מצטער שנולדה לה בת כי עכשיו יש לה בן ובת והיא בטח לא תביא יותר ילדים, והמדינה זקוקה להרבה ילדים. במילים אלה יצא למלחמה ולא חזר.

אתר ההנצחה – נזכור את כולם בן-ישראל יורם ז"ל

סבתא יעל גדלה בירושלים בזמן המצור אבא שלה, סבא אלכס, היה מלווה שיירות בדרך לירושלים וכן היה מפורצי דרך בורמה. אח של יעל נקרא אברהם על שם דודו שניפטר הוא גדול מסבתא בשנה. כשסבתא הייתה בת שנתיים משפחתה עברה לגור ברמת גן ושם גם גרה סבתא יפה בת ה 95 היום. לסבתא יעל חמישה ילדים ואמא שלי היא הבת הבכורה.

תמונה משפחתית

ילדות

בגיל 2 עברנו לרמת גן. כל ילדותי עברה בשכונה. אמא שלי עבדה בבית חולים.

תמונות ילדות מהאלבום המשפחתי

גרנו מול בית ספר היינו חוזרים הביתה אוכלים צהרים ויורדים לשחק בשכונה. גרנו כ-15 ילדים באותו גיל בשלושה בניינים. אהבנו לשחק בחוץ בשוטרים ושודדים, קלס, מחבואים, חבל, וכמובן היו לנו בתים על עצים, עצי תות ענקיים. הקטע של החברים היה מאוד מאוד משמעותי. בגיל 12 הלכנו כולנו לתנועת הנוער, אני הייתי בצופים.

אני זוכרת ילדות מאוד מאושרת מלאת אור וצחוק. בבית אהבנו לשחק משחקי קופסא עם אבא שלי שהיה מומחה בשח ודמקה. פעמיים בשבוע כשאמא שלי הייתה חוזרת מהעבודה היינו נוסעים באוטובוס לחוף תל ברוך, לים. אמא שלי שהייתה ירושלמית לא ידעה לשחות, ואני זוכרת אותה רצה הלוך וחזור לאורך החוף וצועקת בפחד את השם של אחי. כשאמא שלי הגיעה לגיל 75 הצעתי לה ללמוד לשחות. ואכן במשך 3 חודשים למדה ובמשך 20 שנה, עד היום שחתה כל יום שעה בברכה.

כל חופש היינו אורזים את המזוודה הגדולה ונוסעים לדודים בעפולה או בירושלים או בצופית. והיו חופשים שכולם היו באים אלינו. אני הייתי מאושרת כי זכיתי לשתי סבתות סבתה לאה וסבתה סוניה. רוב החברים שלי לא היו להם סבתות, כיוון שנרצחו בשואה. סבתא סוניה שגרה בירושלים מאוד פינקה אותנו אבל אבי אחי לא  אהב לנסוע אליה כיוון שהסבא היה רופא שיניים והקליניקה הייתה בכניסה לדירה. כל פעם שהינו באים היו בודקים לנו את השיניים וזה לא תמיד היה נעים. הבית של סבתא סוניה היה מול בית חולים ביקור חולים ברחוב הנביאים. כל יום הינו יוצאות לטייל והולכות לשתות בקפה תמר. כל הדרך היו יושבים קבצנים ומבקשים נדבות. אני מאוד פחדתי מהם ותמיד כשהלכתי לבד מצאתי דרכים אחרות.

סבתא וסבא שלי דיברו ביניהם רוסית. אני הייתי כותבת לה מכתבים באותיות אנגליות בעברית והיא הייתה עונה לי. סבתא סוניה הייתה בשלנית מעולה וגם לימדה את אמא שלי לבשל. המאכלים האהובים עלינו  שהייתה מכינה בלינצ'ים, שטרודל תפוחים, שעד היום אני מצטערת שלא למדתי ממנה להכין. סבתא סוניה לימדה אותי לסרוג, לרקום ולתפור. סבא אלכס מאוד אהב לקרוא וליראות סרטים ולפתור תשבצים. כל שבועה הינו הולכים ליראות מערבונים וסרטי מתח. הוא העביר לי את האהבה לספרים ולסרטים.

חברות

בבינן שגרנו ברמת גן הייתה לי חברה טובה רחל, שהוריה עברו את השואה. לא פשוט היה להיכנס אליה הביתה ורק אחרי הרבה שנים שהבנתי את הסיפור של ההורים שלה הבנתי למה הבית שלה היה כל כך שונה. להורים של רחל היו ילדים ובמחנה הריכוז נרצחו שני אחיה. כשהיינו נכנסים לבית היה ריח של עובש (הם היו מחביאים לחם, כי פחדו שאולי שוב יהיו במצב כמו במחנה). רחל מעולם לא יצאה לטיולים כיוון שההורים שלה פחדו שיקרא לה משהו. רחל ואני חברות טובות עד היום. כיוון שלא הייתה לה משפחה, אנחנו "אימצנו" אותה ואת בנותיה כחלק מהמשפחה שלנו.

בתה ונכדתה של יעל

הילה בתה הבכורה של יעל נולדה ב 1971 גדלה בקיראון ורעננה. ביתה של הילה, ספיר נולדה ב2005 גדלה ביעף ומשתתפת בליגת כדורסל.

לפני שאח של סבתא יצא למלחמה ולא חזר אמר לסבתא יפה: "אני מצטער שנולדה לך בת, עכשיו יש לך בן ובת בטח לא תביאי יותר ילדים. המדינה זקוקה להרבה חיילים" – משפט שיישאר לעד!

קישור למצגות באתר בי"ס ב"בין ההדרים:

הזוית האישית

המצגת שהכנו בתכנית הקשר הרב דורי