מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי רחל קירה, היום אספר לכם את סיפור עלייתי לארץ ישראל.

ר?אשית אתן לכם קצת רקע על חיי לפני העלייה. אני נולדתי בעיר טריפולי בלוב בשנת 1945 לאחר המלחמה. במלחמת העולם השנייה כאשר הבריטים נלחמו בהיטלר כדי לשים קץ למלחמה, הם הפגיזו את כל המדינות שעזרו לגרמנים, וטריפולי הייתה בת ברית של איטליה ולכן גם היא הופגזה.

בתום המלחמה הערבים החלו לבזוז בתים הרוסים של יהודים ועשו בהם פרעות. האיטלקים ריכזו את יהודי טריפולי במחנות כדי להגן עליהם מהערבים. ובאותו הזמן במחנה, אמי הייתה בהיריון מתקדם וכעבור שבוע ילדה אותי.

עכשיו נחזור לסיפורנו: בעקבות הפרעות היהודים רצו לעלות לישראל אבל השלטונות לא אפשרו זאת .

לכן בשנת 1948 כשקמה מדינת ישראל, היהודים עשו מאמצים גדולים להגיע לארץ.  

אני זוכרת שכשהייתי? בת שלוש, הייתה לי שרשרת זהב על הצוואר. ניגש אלי ילד ערבי, ואמר לי שיש לי חיפושית על הצוואר, הוא הציע לי שירחיק אותה, כשהסכמתי,הוא פתח את השרשרת, וגנב אותה.

התמלאתי פחד ורצון לעזוב את טריפולי וכך גם משפחתי פחדו ורצו לעזוב ולעלות לארץ ישראל. לאבי הייתה 

הזדמנות להגיע לאיטליה והוא מימש אותה ומשם כעבור חודשיים הוא השיג כרטיס כניסה לארץ באוניה.

משם ניסה למצוא דרך להביא אותי ואת אמי לארץ .

בשנת 1949 צצה הזדמנות להגיע לארץ, לחגיגות יום העצמאות הראשון של ישראל. טריפולי אפשרה ליהודים לצאת לשבועיים לישראל. יצאה אוניה  לישראל ואני ואמי היינו בתוכה,כך היגעתי לארץ. כאשר עגנה האוניה בנמל חיפה אבי חיכה לנו שם.

אני זוכרת שזו הייתה שעת ערב ולא הייתי בטוחה שזה אבי מפני שלא ראיתי אותו כמה חודשים. ושאלתי אותו "אתה אבי ?" . וכשענה בחיוב חיבקתי אותו בשתי ידיי ולא רציתי לעזוב. כמובן שלא עזבנו את הארץ ולא חשבנו לחזור כעבור שבועיים.  וכבר באותו לילה הועברנו לבית עולים בבאר יעקב.