מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1951 במרקש שבמרוקו. דברנו בבית בשפת המרוקאית בעיקר. עלינו לארץ כשהייתי בת 4, גרנו כשנה במעברה בחרובית, משם עברנו למושב עוצם, שם גרנו וגדלנו ביחד. במושב היו מביאים תלושים בהם קנינו מוצרי מזון. הייתה ילדות מקסימה. למדתי במושב תלמים, מושב יפיפה בעל צמחיה מרהיבה. לא אשכח את הנוף שהיה לנו במרפסת, כמה אהבתי את המקום…

סיפור במיוחד שחקוק בזיכרוני… זה קרה במושב בו גרתי, במקום בו היה בית טימין, מקום בו היו מגדלים אפרוחים קטנים. המקום היה בנוי בצורת חדר שבו יש פתיליה ועליה מכסה גדול, במקום זה האפרוחים היו מתחבאים ומתחממים בחורף הקר. יום אחד אמי נכנסה לטפל באפרוחים, הפתילייה הייתה דלוקה והיא רצתה להוסיף נפט. מכיוון שנשפך יותר מדי נפט, אימי רצתה לרוקן לתוך דלי את הנפט המיותר. באותו רגע נפל ראש הפתילייה הדלוק לתוך הדלי המלא בנפט, הכל התלקח והאש נתפסה גם בבגדיה. לרוע המזל גם הדלת נסגרה מבחוץ ולא היתה אפשרות לפתוח את הדלת מתוך החדר. לאחר מספר רגעים נצחיים בעלה (אבי) שמע את צעקותיה ופתח את הדלת מיד עזר לה בכיבוי האש … אלה היו רגעי אימה, קשים ביותר. אמי ניצלה ממש בנס והתאשפזה מספר ימים בבית חולים, שתתה ואכלה דרך קש. כיוון שכולה הייתה עטופה בתחבושות מהכוויות הקשות היה לה קושי רב לתפקד לאורך זמן. 

אני זוכרת את הרגע הנורא, בו בשרו לי את הבשורה המרה, שבאו לכיתתי להודיע לי שאמי נשרפה. נבהלתי מאוד ורצתי לביתי ומשם לבית החולים לראות ולהיות עם אמי. זו הייתה שנה מלווה בקשיים רבים אך תמיד נשארנו אחוזים זה בזה.

לאחר שנה זו חל שיפור ניכר במצב הבריאותי של אימי. היא חזרה לתיפקוד היום יומי הרגיל ועוד זכתה לאריכות ימים, היא נפטרה לפני כ-6 שנים. 

אני התחתנתי בגיל צעיר יחסית עם בעלי המנוח בנימין והקמנו יחד משפחה לתפארת. ילדתי 14 ילדים,

כל אחד יחיד ומיוחד במינו. אני תמיד דואגת לאחד ולגבש ביניהם, במיוחד בשבתות וימים טובים ומחנכת אותם לתמוך אחד בשני. רובם הקימו משפחות משלהם. זכיתי לנכדים רבים ואפילו ל-3 נינים, יזכו לחיים ארוכים.

 

אוהבת אתכם, חנה.