מאגר סיפורי מורשת

להלן אני מוסר לך קצת פרטים על חיי והמורשת שלנו, על מנת שתדעי במקצת את תולדות משפחתנו. עד היום לא הרגשתי שאני יכול לדבר על העבר בגלל המהפך שקרה בחיי משפחתי .

אני נולדתי בשנת 1910 בעיירה חורוסטקוב בפולין. כל המשפחה הייתה גרה שם ומשם עברנו לאחוזה גדול על יד העיר טרנופול שרכשנו אותה. שם אנחנו גרנו אפשר לומר בארמון,בבית עם 16 חדרים. בנוסף לזה היינו גם שותפים בטחנת קמח גדולה בזרוכלה, על יד טרנופול.

אני עצמי חייתי בעושר ואושר. היה לי כל מה שאפשר היה להשיג: נסעתי במרכבה יפה רתומה לשני סוסים יפים בקיץ, ובחורף נסעתי במגלשה יפה. הייתה לרשותי סוסה לרכיבה שקראתי לה מוייה שזה בפולנית: שלי. בגיל 20 שלחו אותי ללמוד בעיר לבוב, וגם שם ניהלתי חיים עליזים עם חברים וחברות כי כסף לא היה חסר לי.

כאמור באחוזה גרה כל משפחתינו: אבא, אמא, שתי אחיותיי ואני. בגמר הלימודים חזרתי ועבדתי באחוזה עם מנהל המשק וסגנו, בכדי שאבי ז"ל יוכל לעסוק בתחנת הקמח. עם הזמן אחת האחיות התחתנה וגרה בעיר לבוב. האחות הצעירה, הייתה עדיין רווקה, כאשר המלחמה פרצה בשנת 1939.

עוד בנעורי, כשגרנו בחורוסטקוב, התאהבתי בנערה ששמה היה דוזיה. היא הייתה יפהפייה, כלילת יופי ואהבתי אותה מאד. התהלכנו מספר שנים, אולם הורי לא הסכימו שאתחתן אתה כי הייחוס שלה לא התאים להם. באין ברירה שמעתי בקולם כי לא יכולתי להתנגד ולהמרות את פיהם, מה גם שאבא הודיע לי שאם אני מתחתן עם דוזיה, הוא מוחק אותי בתור בן ולא יהיה לי חלק ונחלה במשפחה. לא הייתה לי דרך אחרת אלא לוותר על דוזיה, ולכן נשארתי רווק עד פרוץ המלחמה.

בתאריך 8 בספטמבר כבשו הסובייטים את פולין והלאימו את כל רכושנו. אני עבדתי אצלם כפקיד עד שפרצה המלחמה בין רוסיה לגרמניה. כאשר כבשו הגרמנים את פולין, התחילו הרדיפות נגד היהודים. גרשו אותנו מהבית שלנו. אנחנו ברחנו והשארנו הכל. הסתובבנו מספר ימים ממקום למקום עד שהגרמנים ריכזו את כל היהודים בגטו. הם הקציבו לגטו אזור צר מאד מחוץ לעיר ושם הצטופפו כל יהודי טרנופול. אז התחילו הצרות.

הצעירים יצאו יום יום לעבודות שחורות תחת משמר כבד של אנשי  S.S, שהרביצו מכות רצח ליהודים. בגטו לא היה מזון ולא היה חימום והאנשים רעבו ללחם. המצב החמיר מיום ליום ואנשים פשוט גוועו ברעב. אנשים שכבו נפוחים מרעב וגוססים ברחובות הגטו. מזמן לזמן היו אקציות שבהן פשוט הוציאו אנשים להורג.

עד שביום אחד, הוציאו את כל המשפחה שלנו: את ההורים, אחיותיי ואותי. את הנשים והגברים המבוגרים שלחו למוות ואת הגברים הצעירים, העבירו למחנות עבודה. עבדתי בעבודות שחורות עד  שגילו שאני יודע לכתוב יפה ונתנו לי לכתוב שלטים על מצבות של ההרוגים הגרמנים.

הייתי במחנה שלוש  שנים וכשהוא חוסל, הצלחתי לברוח ולהגיע  אחוזה שלנו. איכר שעבד אצלנו, הסתיר אותי בבור שחפר ברפת של הפרה. בבור הזה שכבתי 6 חודשים, עד שהסובייטים כבשו בחזרה את המקום ויצאתי לחופשי בתאריך 8 במרץ 1944. התחלתי לעבוד אצל הסובייטים והם העבירו אותי לעיר בזז'ני. שם בערב פסח פגשתי את סבתא הניה הלכתי למאפיה לאפות מצות פעם ראשונה לאחר המלחמה, ושם פגשתי את סבתא הנייה, בחג שבועות התחתנו.

אחרי שנגמרה המלחמה, עזבנו את פולין ועברנו למחנה עקורים בגרמניה שנקרא פרנוולד, שם נולד אבא שלך בתארי 15/2/1946. שהיינו שם 4 שנים ומשם עלינו ארצה. בארץ גרנו בהתחלה בצריף ללא חשמל ומים. אני עבדתי בחברת "עמידר" ואז עברנו לבית אמיתי בשיכון ותיקים בנתניה.

הסבא עם החברים שלו באחוזה 

הזוית האישית