מאגר סיפורי מורשת

שרה יגנה סבתי, היא אימא של אמי. היא נולדה בכורדיסטן בעיר שהדז בשנת 1949. סבתי עלתה לישראל עם משפחתה המורחבת, אחותה והוריה בשנת 1951 כשהייתה בת שנה.

בתחילה, משפחתה של סבתי התגוררה במעברה בשם "שער עלייה" בחדרה במשך שלוש שנים. הם גרו באוהלים וצריפים ואחר כך עברו למושב מלילות בדרום. בהתחלה אביה של סבתי, יצחק בנה צריף ואחר כך עברו לדירת שני חדרים בה גרו שמונה ילדים, ההורים ואימא של יצחק.

כשהם הועברו למושב, נתנו להם אדמה והם היו צריכים להפוך לחקלאים. בכורדיסטן יצחק היה מוכר שטיחים ובדים וכעת הוא היה צריך ללמוד להיות חקלאי. ליצחק היה משק ובו גידל ירקות ופירות: רימונים, ענבים, אבטיחים, תפוחי אדמה, חצילים ובנוסף היה להם משק חי: תרנגולות, סוסים, עיזים ופרות.

יצחק היה אדם  מאוד רציני, סגור, חרוץ ודתי והוא הצליח בגידול המשק. יצחק נפטר ב 2006 בגיל 88 ולצערי לא הכרתי אותו.

סבתא רבתא שלי, נסרט, היתה צעירה בעשר שנים יצחק. היא התחתנה עם יצחק בגיל 15 וכבר בגיל 17 נולדה לה בת בכורה (אחותה של סבתא שרה). נסרט הייתה אישה חרוצה מאוד. היא אירחה את כולם, עבדה קשה גם במשק החי (טפלה בחיות, אספה ביצים וחלבה) ודאגה לכולם. היא היתה עקרת בית וגידלה שמונה ילדים. היא נפטרה ב 2020 בגיל 88.

כשסבתי היתה בת 16 הוריה מכרו את המשק ועברו לירושלים. יצחק קנה בית במושבה הגרמנית ומזנון ועד היום שני האחים של סבתא שרה עובדים בו.

כיום סבתי גרה גרה בשכונת גילה בירושלים, כעת היא בפנסיה והעבודה האחרונה שלה היתה המזכירה של המדען הראשי במשרד האנרגיה והתשתיות. סבתי ילדה ארבעה ילדים: את הבכורה בגיל 24, אביבית (אימא שלי), כעבור שנתיים את דנה, טל לאחר שלוש שנים ונסי לאחר כשנתיים. בין דנה לטל, סבתי ילדה תינוק אחריי שבעה חודשי הריון, אולם לאחר יומיים הוא נפטר. זה אירוע קשה אבל סבתא אומרת שהיא ילדה את טל (הדוד שלי) וזה השכיח את הצער ומילא אותה בשמחה.

ילדות ונעורים של סבתי

סבתא עברה הרבה מקומות מגורים בילדותה. מכולם היא הכי אהבה את המושב. הייתה להם חצר גדולה, כל ילדי המושב יצאו לשחק בקפיצה בחבל, בקלאס, בסתירו (מישחק כדור). סבתא אהבה לעזור במשק ולטפל בחיות להאכיל אותן. באותה תקופה לא היו חוגים. סבתא מאוד האהבה לרקוד, היום היא רוקדת ריקודי עם. סבתא גם מאוד אהבה לאכול ממרח שוקולד ורימונים. בתקופה הזו לא היו כמעט ממתקים וממרח שוקולד נחשב לפינוק. סבתא למדה בבית ספר "מעגלים", בית ספר יסודי וחטיבה של המושבים (של מספר מושבים באזור). היא אהבה ללמוד ספרות, תנ"ך, גיאוגרפיה וספורט. כשסבתא עברה לגור בירושלים היא רשמה את עצמה לתיכון ערב ב"בית חינוך". בבית של סבתי לא נהגו לחגוג ימי הולדת וגם לא בת מצווה לבנות. סבתי זוכרת את ההתרגשות הרבה כשאביה היה נוסע לעיר הגדולה באר שבע וחזר עם שק מלא בגדים חדשים ויפים. אז היה נהוג לקנות בגדים חדשים לחגים. סבתא זוכרת גם את הסוכה הגדולה שהם היו בונים ומארחים בה את כל קרובי המשפחה.

גיל הנעורים, צבא ונישואין

סבתא עברה מהמושב לירושלים בגיל 16. בהתחלה היה לה קשה להכיר חברים ולהשתלב בירושלים. היא התחילה לעבוד במסעדה בשם "מרבד הקסמים" והכירה שם את החברה הכי טובה שלה, שולה, שהכירה לה עוד חברים ולקחה אותה למסיבות. עד היום הן שומרות על קשר.

סבתא היתה הבת הראשונה שהתגייסה במשפחתה שהיתה דתית. היא רצתה לצאת לעולם כיוון שהייתה ביישנית והיא רצתה להשתנות ולתרום למדינה. יצחק אביה שהיה דתי וגם ציוני הסכים. אימא שלה וסבתה פחדו מאוד. סבתא שירתה שנתיים בחיל קשר בתפקיד של מרכזנית בקונטרה ברמת הגולן. היא זכרה את כל מספרי הטלפון בעל פה (מאות מספרים) ואפילו עשתה מילואים בתרגילים צבאיים בחצרים פעמיים. היא מאוד נהנתה בשירות הצבאי, הכירה את ארץ ישראל, הכירה אנשים חדשים ונסעה בטרמפים.

סבתא התחתנה בתאריך  16.3.72 בגיל 23  עם שלמה שהיה בן  25. סבתא מספרת שהחתונה היתה יפה ושמחה והיה לה כיף, היו הרבה ריקודים ואוכל. חבר משותף הכיר ביניהם והם יצאו כחצי שנה והתחתנו. אמי נולדה לאחר כשנה.

סבתא עשתה רישיון לרכב בגיל 30. לפניה סבא שלמה עשה רישיון לרכב. בתקופה ההיא לא לכולם היה רישיון ורכב. הם מאוד שמחו שקנו את הרכב הראשון.

סיפור משמעותי של סבתא

כשסבתי עברה לגור בירושלים אף אחד לא רשם אותה לבית הספר. היא התחילה לעבוד כמלצרית ונרשמה ללימודי ערב בתיכון "בית חינוך". היה לה קשה והוריה לא יכלו לעזור לה בלימודים. לכן היא לא הצליחה לעשות בגרות. לפני כחמש עשרה שנים היא החליטה שהיא רוצה שתהיה לה תעודת בגרות. היא נרשמה לתוכנית להשלמת בגרות למבוגרים ולאחר שנתיים של לימודים היא קיבלה תעודת בגרות מלאה.

כשסבתא גרה במושב לצריף לא היתה ריצפה (רק אדמה). יום אחד נכנס נחש לצריף ובצריף היו ילדים, סבתא של סבתא אמרה לכולם לא לזוז, לא לדבר, ולחכות שהנחש יצא. לבסוף הנחש יצא וכולם ניצלו.

הזוית האישית

כפיר: בזכות העבודה גיליתי הרבה דברים על סבתא שלי. למדתי שסבתי היתה מושבניקית ואהבה לטפל בבעלי חיים ולעבוד בחקלאות. למדתי שהיא אישה חזקה שהתמודדה עם הרבה מעברים, מצב כלכלי לא טוב וקשיים וגם שהיא היתה אמיצה והלכה לשרת בצבא למרות שבאה ממשפחה דתית והייתה ביישנית. היא גם למדה בגיל מבוגר לבגרות וגם לרשיון רכב. היה לי כיף ללמוד ולחקור את סבתא. שאלתי שאלות שאף פעם לא שאלתי אותה והיא שמחה לענות לי ושמחה שאני מתעניין בילדות ובחיים שלה. ואני חושב שהעבודה הזו קירבה מאוד בינינו.

סבתא מספרת שבזכות השאלות היא נזכרה בילדות שלה ואפילו בחלק מהשאלות היא היתה צריכה לשאול את אחותה הגדולה. וגם שזה מאוד נעים לה שאני מתעניין בילדות שלה. היא אמרה שברוב עבודות השורשים בהן השתתפה עד היום השאלות היו שיטחיות ואני שאלתי אותה שאלות מעניינות, על סיפורים והילדות שלה.