מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שרה דותן מספרת על שינויים בחייה

אנחנו(המתעדים) בראיון עם שרה.
שרה בילדותה על האופניים האהובות עליה.
פרטים על חייה של שרה דותן, ילידת הארץ

שרה דותן נולדה בארץ ישראל בשנות ה-30. שרה מתגוררת בבאר שבע עם בעלה אברהם ויש להם שני ילדים. שרה היא האחות הבכורה במשפחתה, יש לה אח שקטן ממנה בשש שנים וכיום הוא מתגורר בתל אביב, יש לו שלוש בנות.

משפחתה של שרה עלתה מרוסיה בעקבות האנטישמיות והפרעות ברוסיה כנגד היהודים. לסבה היה מפעל לגזוז ש"נדד" מעיר לעיר בעקבות אותן מאורעות עד שבשנת 1923 הם עלו לארץ. שרה נקראה על שם סבתה מצד האב שנפטרה בגיל 42. את שרה חינכו לא להגיד הרבה את המילה "אני" ולכן כשהייתה קטנה והיה לה קושי לבטא את שמה, שרה, היא הייתה אומרת ׳ששה׳, וזהו כינוי שנשאר עימה.

שרה מספרת: "ביתנו הכיל סלון וחדר בו ישנו סבי וסבתי. בסמוך לבית היה צריף בו ישנו אני, אמי ואבי. הילדות הייתה נפלאה, היו סבא וסבתא איתי גם בילדות, מה שלא קרה לרוב באותן התקופות. לא הרגשתי בעיות כלכליות, הייתה סביבה חמה ואוהבת. המשפחה הייתה מלוכדת. באותן התקופות היה יותר זמן להיפגש ובני הדודים היו מבלים יחד הרבה בעיקר בקיץ ובחג פסח.

אהבתי מאוד אופניים, כשהייתי ילדה רכבתי על תלת אופן. נהניתי מאוד מנדנדה שהייתה לנו בחצר, שהייתה עשויה קרש עץ ושני חבלים שנקשרו לעץ. אל אותה הנדנדה יכולתי לשבת שעות."

בתקופת התיכון בארץ התפתח הרעיון הקיבוצי שלפיו העם קשור לאדמתו והאנשים מאמצים אורח חיים משותף כקהילה. היו תנועות שבסיסן היה לעזור לקיבוץ, התחברתי לרעיון, חשבתי שהוא נפלא, ולכן הצטרפתי לאחת מאותן תנועות. כל קיץ במהלך התיכון היו נוסעים לאחד הקיבוצים ועבדו בו עבודה חקלאית. העבודה הייתה פיזית, קשה. עבדנו בשדה טבק וחווינו את הרגלי היושבים בקיבוצים כמו השינה באוהלים, האכילה בחדר אוכל משותף, עזרנו בעבודות המטבח וכו'. ההווי היה שונה ומיוחד, הרגשנו מאוחדים והייתה לנו מטרה משותפת.

בצבא שירתי בחיל האוויר בבסיס בו היה ביה"ס לטיס שהיה ממוקם סמוך לפתח תקווה. שימשתי כפקידה טכנית אך לאחר זמן מה יצאתי מן התפקיד ונשלחתי לקורס רדאר שמגלה מטוסי אויב. במסגרת התפקיד שלאחר הקורס הוכשרתי לעקוב אחרי מטוסי קרב שסופקו על ידי צרפת. אמנם לא מצאתי עניין רב בקורס אך בתפקיד נהניתי וכן מצאתי עניין.״

בארץ היו חסרים מורים לכן שרה החליטה ללכת ללמוד הוראה. הלימודים התקיימו פעמיים בשבוע, היא הוציאה תעודת הוראה. לאחר מכן היא הלכה ללמד בבית ספר קרוב לגבול, באזור רמלה. שרה מספרת: "לימדתי שם שנה ומאוד אהבתי את המקום". לאחר מכן שרה טסה לאירופה לטיול של שלושה חודשים. כששרה חזרה היא החליטה ללמוד גיאוגרפיה והיסטוריה בירושלים. במקביל ללימודיה הכירה את אברהם דותן, בעלה כיום, שלמד משפטים ושם הכירו. לאחר שנה של זוגיות התחתנו בבית הלן קלר בתל אביב. הם גרו שלוש שנים בירושלים עד סיום התואר של אברהם ולאחר מכן עברו לתל אביב עם בנם בן השנה. ובתל אביב נולדה בתם השנייה.

שרה ביום חתונתה

תמונה 1

שרה מספרת: "כל החיים השתנו במעבר לדיור המוגן. הסביבה השתנתה, עזבתי את כל מי שהייתי רגילה אליו ומי שהיה סביבי במשך 60 שנה. בדיור המוגן כבר לא הייתי עקרת הבית שמבשלת ומארחת לילדים והנכדים שלי.״ שרה הפסיקה גם לנהוג והמעבר היה לה קשה. היא סיפרה שהרגישה קרועה מהמקום בו הייתה וחצויה בין שני המקומות. למרות הקושי היא מספרת: "היה קשה לעבור מתל אביב אבל התאהבתי בבאר שבע, הכבישים פתוחים, ההרגשה ביתית, האנשים חמים והיחסים הבין אישיים יותר קרובים. הדבר היחיד שמפריע לי פה זו השבת שאין הרבה לאן לצאת לבלות. בשבת ואני מרגישה כלואה, אז מדי שבת אני נוסעת לטיולים עם החברה להגנת הטבע". למרות הקושי שרה מספרת על המון תחביבים חדשים שהתפתחו בדיור המוגן כמו חינוך גופני, היא גם מתאמנת בשיעורים ופעם בשבוע מעבירה שיעור חינוך גופני בעצמה. לשרה יש הרבה זמן לקרוא גם ספרים, ללכת לקונצרטים ופעם בשבוע ללכת ל"גודמן" בית הספר למשחק שיש בעיר.

שרה עם המשפחה

תמונה 2

הזוית האישית

יאיר, ארד ומעיין: שרה היקרה, תודה על שעות מדהימות ומלמדות איתך, נהנינו להכיר אותך לעומק וגילינו אישה נפלאה, מצחיקה ובעלת שמחת חיים ממכרת. אוהבים אותך מאוד.

מילון

אנטישמיות
אַנְטִישֵׁמִיּוּת היא המונח המודרני לתיאור תופעה חברתית שלפני המאה ה-19 נודעה בשם שנאת יהודים או שנאת ישראל. למרות הפירוש המילולי של המונח, "נגד השֵמִיִים", דהיינו שנאת כל בני הגזע השֵּׁמִי, אשר עמם נמנים בין היתר היהודים והערבים (על שמו של שם בן נח, על פי ההיסטוריוגרפיה המקראית), המושג אנטישמיות משמעותו שנאת יהודים בלבד, והוא מעולם לא שימש לציון שנאה כלפי עמים שמיים אחרים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”"כל החיים השתנו במעבר לדיור המוגן. הסביבה השתנתה"“

הקשר הרב דורי