מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה של שרה

נולדתי ברוסיה בשנת 1945 בזמן המלחמה. בשנת 1951 רצינו לעלות לארץ ושלחנו את כל החפצים, אבל לא הגענו לישראל, רק החפצים הגיעו. אנחנו נסענו לקנדה שם גרנו עד שנת 1970. בשנת 1970 הגעתי לישראל לניסיון. בשנת 1972 החלטתי להצטרף לאבי ואחותי שהיו כבר בארץ ולעלות לארץ. בארץ עבדתי במספר מקומות כלבורנטית.

סיפור המשפחה של שרה

התחתנתי בשנת 1974 נולדו לי שלשה ילדים, היום יש לי 15 נכדים. הבכור אילן נולד בשנת 1975, הוא למד בבית הנוער ואחרי זה למד בכרם ביבנה. הוא שירת בגולני ולאחר מכן התחתן ונולדו לו חמישה ילדים. הבן השני שי נולד בשנת 1977. הוא למד באורט ספניאן עד כתה יג' ואז התגייס לחיל האוויר, אבל לא סיים כי הוא החליט לעבור מ"דתי לאומי" לחרדי קיצוני. הוא התחתן ויש לו שבעה ילדים. הבת מיטל נולדה בשנת 1980. היא למדה באולפנת צביה, ועשתה שירות לאומי במשטרה. היא התחילה לעבוד בג'וינט, שם היא עובדת עד היום. יש לה שלושה ילדים. הנכדים שלי הם בגילאים בין גיל שנה עד גיל 17.

ההורים שלי

ההורים שלי נולדו בפולין. רק אחות אחת נולדה לפני המלחמה, עוד ארבעה נולדו בזמן המלחמה. שתי האחיות הגדולות נולדו בפולין. פולין הייתה מקום מסוכן וברחנו לרוסיה בדרכים קשות. לאמא הייתה אחות רווקה שביקשה להצטרף, אבל אמא לא יכלה לקחת אחריות על הילדים והאחות. בזמן הבריחה התינוק בכה וכדי להשתיק אותו כיסו אותו ומהחנק הוא מת. מרוסיה הגענו לגרמניה וחזרה לפולין, בתקווה למצוא משפחה. אחות של אמא לא שרדה ומאז היא חלתה במחלת נפש. ההורים רצו לעלות לישראל ושלחו את החפצים באנייה, אבל המשפחה כתבו  לנו שקשה  מאוד. בשנת 1950, עלינו לקנדה כי היה לנו קרוב משפחה שם. אמי מאוד רצתה לבקר בישראל אז היא עבדה כתופרת בבית על מנת שיהיה לה מספיק כסף לכרטיס טיסה.

בבית היו הרבה צעקות בגלל מחלת אמי, הסוף של אמי היה מאוד טרגי, היא התאבדה מרוב רגשות אשמה. בשנת 1968 אבי ואחותי הגדולה עלו לישראל, אני, אחי ואחותי הנשואה עם שני ילדיה נשארנו במונטריאול. בן אחותי מת מוות בעריסה. כמה שבועות לאחר הטרגדיה, אחותי התאבדה מרוב רגשות אשמה.

בשנת 1970 טסתי לישראל לבדוק את האפשרות לעלייה, ולאחר שהות של חצי שנה בארץ חזרתי לקנדה. בשנת 1972 עליתי ארצה, עבדתי כלבורנטית, בשנת 1974 התחתנתי, נולדו לי שלושה ילדים ויש לי 15 נכדים.

אני מודה לאלוהים על כל הטוב שאני חווה.

בעלי והילדים שלי ואת הנכדים שלי

הזוית האישית

שרה: אני פגשתי תלמידים מקסימים, שהתחברתי אליהם כאילו הם הילדים שלי. היו לנו המון צחוקים. אני מאחלת לכם הרבה הצלחה בלימודים ובחיים.

מעין ואלמוג: היה כייף לעבוד עם שרה. היא אשה עם אנרגיות טובות והיא השתדלה ללמוד את כל הדברים במחשב, בזכותה למדנו גם אנחנו להשתמש במחשב. אני מאחלת לה חיים מאושרים ובריאים.