מאגר סיפורי מורשת

שמי תמי חן, אני סבתא של מאיה סקף.

נולדתי בישראל, בתל אביב יפו, גרתי בחולון ולמדתי בבית הספר "ויצמן" שבחולון.

בילדותי, נהגנו ללכת לבית הספר בשעה 8 בבוקר וחזרנו בשעה 13:00 בצהרים. כשהגענו הביתה, אכלנו ארוחת צהרים ומיד הכנו שיעורים. בין השעות 14:00-16:00 אסור היה לשחק בחצר שמא לא להפריע  את מנוחת השכנים.

והנה השעה האהובה עלי הגיעה, השעה 16:00אחר הצהרים! בשעה זו,  כל הילדים הולכים למועדון השכונתי. במועדון היו חוגים כמו ריקודי עם, כדור סל, טניס שולחן (פינג פונג), ספרייה, תשבצים, תשחצים, תפירה, קרמיקה – כל יום חוג אחר. מאוד נהננו להיות במסגרת ואני בכלל אהבתי להשתתף בכל החוגים.

בשעות הפנאי הילדים היו יוצרים את המשחקים בהם שיחקנו  ולא קנינו ב toys r us כפי שנהוג היום. דאגנו להעסיק את עצמנו ממה שיש בסביבה, שיחקנו קפיצה בחבל בגומי, חמש אבנים, גוגואים , גולות ועוד.

בימים אלו,  אני נהנית להתרפק על זכרונות מימי ילדותי.

הזוית האישית

מאיה: החוויה שלי הייתה מאוד מהנה וכיפית. למדתי על העבר של סבתא שלי ועל הילדות שלה. בנוסף, למדתי משחקים שהם המציאו. סבתא שלי סיפרה לי שגם להם היו חוגים בשעות אחה"צ אבל שונים משלנו כמו: ריקודי עם , קרמיקה , תפירה ועוד תחומים שכיום לא הכי פופולריים בגילנו.

סבתא: החוויה לשבת ולספר את סיפור חיי המוקדמות מעצימה במיוחד. התרגשתי לספר לנכדה שלי שהאזינה לסיפור בהתפעלות ובכלל להתרפק על זכרונות כל כך נעימים מימי הילדות, שהיום היא כל כך שונה.