מאגר סיפורי מורשת

סבא גרי מספר על השעון :

כשמדברים על אהבה, אני מתייחס לאהבה בין אנשים. אני אוהב את המשפחה שלי: אשתי, הילדים והנכדים שלי.

את אשתי היקרה בחרתי, והילדים שלי הם בחירת הטבע. אצל היונקים, הקשר עם הצאצאים הוא כורח, היות והם חסרי הגנה ובמידה וההורים לא יטפלו בהם, הם לא יצליחו לשרוד, בניגוד לזוחלים או לדגים, שמרגע לידתם או בקיעתם מהביצה, הם עומדים ברשות עצמם.

לגבי חפצים או רכוש אני מאוד קשור לבית שלנו, לגינה ולטבע שמסביב. בבית שלנו עומד לו שעון אורלוגין בן כ- 130 שנים, שסבתי נחליה קיבלה אותו כמתנת חתונה לפני כ 120 שנה. השעון עבר גלגולים רבים מאנגליה דרך ירושלים לתל אביב, שם התגוררה אימי כרמלה פישל.

אימי כרמלה שמרה עליו מכל משמר. ברבות הימים באחד מביקוריי את אימי, היא ביקשה להעביר לי את השעון למשמרת, ואטפל בו. באותו זמן, לאחר שנישאתי לאשתי פנינה גרנו בקיבוץ עין השופט, שם התגורר מתנדב מארגנטינה שהיה טכנאי של שעונים עתיקים. הוא הוזמן להביא את השעון לשימוש מחדש, שיפעל וינגן את מנגינותיו מחדש…

איך השעון הובל לביתנו? ובכן, כנהג אוטובוס באגד הנחתי את השעון בספסל האחורי של האוטובוס, ומהתנודות של האוטובוס, השעון ניגן מנגינות להנאתם של הנוסעים.

מאז, השעון נודד עימנו לכל מקום שהתגוררנו, והוא עומד עד היום בביתנו במושב כרם מהר"ל.

הזוית האישית

סבא גרשון: "תכנית הקשר הבין דורי, הביאה אותנו לקרבה ולאינטימיות עם נכדתנו האהובה אראל מיינץ. במפגשים הללו למדנו להכיר עוד צדדים רבים באישיותה של אראל (אלי), את הרצון שלה ללמוד ולהתקרב אלינו, את השמחה וההנאה בסיפורים הרבים ובפרט בסיפורים הקשורים לחפצים שמסמלים עבורנו את העבר ואת הדרך שעשו המשפחות שלנו, לעלות לארץ ישראל, לבנות ולהקים פה בית ומשפחה. התכנית מבורכת ומעשירה.

אראל: נהנתי מאוד ללמוד על סבי. למדתי להכיר צדדים חדשים באישיותו, שלפני כן לא הכרתי, וסיפורים חדשים עליו ועל משפחתנו. נהנתי מאופן העבודה שלנו יחדיו, התקרבנו, חיבקנו אחד את השנייה, התרגשנו וצחקנו. אין מאושרת ממני!"