מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי:

ילדי בית הספר בקיבוץ גבת עבדו בענפי הקיבוץ שעתיים מדי יום (בדרך כלל אחרי הלימודים). אני, שעבדתי בדיר, התחלתי את העבודה מוקדם בבוקר וסייעתי בחליבת הכבשים לפני צאתן למרעה. אהבתי מאוד את העבודה בדיר: בחוץ עוד היה חושך ואני צועדת בשבילים בדרכי לעבודה. במהלך החליבה עלה השחר ואור כחלחל כיסה את היקום. בשעה הזו (הכחולה) הסתיימה החליבה ואז פתחו את מכלאת הטלאים ואפשרו להם להיפגש עם אימהותיהם כדי לינוק את ארוחת הבוקר שלהם. מהומת אלוהים שררה בחצר, כל אמא פועה אל הטלה שלה וכל טלה זועק אל אימו, אבל תוך דקה כל כבשה וטלה נפגשו והחצר מלאה קולות מציצה. זו הייתה סימפוניה נהדרת שהטבע ברא.

אבל היה גם שיר אחד מיוחד (כמו ניגון של כלי נשיפה רחוק בתזמורת). טלה אחד נולד פגוע, היה לו מום באוזן והוא הסתובב סביב עצמו, ולא יכול היה ללכת ישר. הטלה הזה היה קרוב לליבי וחרדתי כיצד ימצא את אימו וכיצד יקבל את ארוחת הבוקר שלו. אבל אימא כבשה בחושיה הטבעיים מצאה אותו. כל החצר כבר שתקה וינקה בשקיקה הוא המשיך לפעות, ואז אמו באה ובעדינות דחפה אותו אל פינת החצר והניחה לו לינוק מבלי שיופרע.

כשהשמש עלתה, הופרדו הטלאים מאימהותיהם. הם נשארו בדיר והאימהות הלכו למרעה. אני התקלחתי ורצתי לכיתה, וכל פעם שקצת שעמם לי שמעתי בדמיוני את קול הטלה המסתובב את קול אמו הקוראת לו, וחשתי את שמחת הפגישה ביניהם. ואז המורה למתמטיקה הייתה אומרת: "גברת כהן, מה מצחיק אותך?"

הזוית האישית

אמיר: אני רוצה להגיד שהיה נפלא לעבוד עם סבתי. למדתי ממנה דברים רבים והיה לי כיף לבלות איתה.

סבתא יעל: כנ״ל.