מאגר סיפורי מורשת

שנת בר מצווה בכפר גלעדי

אני סבתא רותי, נולדתי בקיבוץ "כפר גלעדי".

כפר גלעדי הוא הקיבוץ בו נוסד "ארגון השומר" (היה לי דוד בשם משה אליוביץ' שהיה חבר ב"ארגון השומר"). "כְּפַר גִּלְעָדִי הוא קיבוץ באצבע הגליל ליד מטולה וקריית שמונה השייך למועצה אזורית הגליל העליון. הקיבוץ מורכב מאיחוד שנעשה בשנות ה-20 וה-30 בין כפר גלעדי, תל חי וקיבוץ טבריה. מדרום לקיבוץ שוכנת כיום מכללת תל חי".

בגלל ההיסטוריה של כפר גלעדי והקשר ל"ארגון השומר" שנת בר המצווה התאפיינה בפעילויות הקשורות לכך (גם הבנות). למדנו להכיר רובה צ'כי, לפרק, להרכיב ולירות ברובה (ותמיד קיבלנו מכה חזקה בכתף כשירינו).

במשך שנת בר המצווה היה עלינו למלא 13 משימות שהיו קשורות גם לתרומה למשק וגם לנושאים אישיים. למשל: בגלל שגדלנו בקיבוץ כמובן שלא הכרנו ולא ידענו איך מסתדרים בעיר ומי ואיך מסדרים את כל מה שקשור בענייני המשק, לכן הוטלה על כל ילד בכיתה משימה שבה הוא נדרש לנסוע מחוץ למשק ול"סדר" עניין כלשהו שקשור לקיבוץ.

אותי, סבתא רותי, שלחו לחיפה ל"משביר המרכזי" למסור חבילה כלשהי.

נסעתי לבד לחיפה באוטובוס. הייתי צריכה לדעת איך להחליף אוטובוס ב"קרית שמונה". משם לנסוע לחיפה לרדת בתחנה המרכזית בכוחות עצמי למצוא איך הולכים למשביר המרכזי למלא את המוטל עליי ולחזור למשק לבד. זו דוגמה למשימה שקשורה בעניין אישי. משימה שקשורה לתרומה למשק הייתה משימה מסוג אחר, למשל: הכיתה שלי "קבוצת דקל" (לכל כיתה היה שם) נשלחה לגן הירק לקטוף בצל. אני  קיבלתי כאב ראש ובחילה נוראית מהריח של הבצל ולא השלמתי את המשימה (החזירו אותי לבית הילדים).

משימת אומץ

משימה שקשורה למורשת "השומר" נקראה משימת אומץ. זו משימה שלא ידענו מתי נבצע אותה, היא תמיד באה בהפתעה. את "קבוצת דקל" הכריחו לנסוע לקונצרט בקיבוץ "דפנה" (קיבוץ שכן, בעמק החולה), ואז תוך כדי הקונצרט, שמנו לב שכל פעם מוציאים קבוצת ילדים מהקונצרט. כשהוציאו אותי התברר שאנחנו במשימת אומץ….

החזירו אותנו למשק ושם בקבוצות בחושך נשלחנו לעלות "לסלע הגדול" (מתחת קיבוץ "משגב עם") ומשם לרדת לחצר "תל חי". להפתעתנו, חיכו לכולנו ההורים ושם נערך הטקס, שיא משימת האומץ, "קבלת הנשק" (רובה צ'כי).

הזוית האישית

יהל: ביליתי שעתיים פעם בשלושה שבועות עם סבתא, למדתי על עברה והסיפורים שלה ונהנינו מאוד.

סבתא רותי: עתיים של בילוי עם נכדתי האהובה וסיפורי ילדות שנחמד לספר.