שני בתי"ס במקביל – נוצרי ויהודי
עם הקמת מדינת ישראל חלקנו פירות בשכונה היהודית בארגנטינה
שמי אסתר קריידלמן, ונולדתי בבואנוס-איירס שבארגנטינה למשפחה יהודית בשכונה יהודית. הוריי הגיעו מפולין: אבא שלי הגיע מוורשה ואמי ממינסקווזוביאקס הנמצאת במרחק שעתיים מוורשה. אני עצמי כבר נולדתי בארגנטינה.
כאשר הייתי קטנה, בכל חג ואירוע יהודי, אני ומשפחתי היינו הולכים לבית הכנסת "יונה". אני הייתי הולכת לבית ספר רגיל, כלומר עם האוכלוסייה המקומית (נוצרים) בין השעות 08:00-12:30. הם למדו 5 ימים. לאחר יום הלימודים בבית הספר הנוצרי, בין השעות 14:00-17:00, למדנו בבית ספר היהודי "חיים נחמן ביאליק". למדנו ביידיש ולא בעברית, כי עוד לא קמה מדינת ישראל.
כשהייתי בת 7, קמה מדינת ישראל, ובשכונתי כל היהודים שמחו ורקדו. אני ואמי חילקנו פירות לאנשים השמחים. את הזיכרון הזה אף פעם לא שכחתי!
הייתי מאוד אהובה כי הייתי הבת היחידה. לא היו לי סבים וסבתות, כי כל הסבים והסבתות מתו בשואה ומזה סבלתי מאוד ובגלל זה אני כל כך שומרת על נכדיי.
כאשר חגגתי עם משפחתי אמי הייתה מכינה אוכל פולני כמו מרק זהב שאנו קראנו לו ככה בגלל צבעו הזהוב וגם קרעפלך.
אני ועבודתי
כאשר הייתי בת 13, כבר עבדתי בחנות לתיקון בגדי עור שאמי פתחה כדי לעזור למשפחתי כלכלית. בזכות עבודתי למדתי לתפור ועם הכסף שהרווחתי שילמתי על הלימודים לילדיי.
ילדיי ובעלי
התחתנתי בגיל 20 עם יצחק מאורוגוואי ותמיד רצינו לעלות למדינת ישראל. ילדתי את בתי הראשונה ג'נט בגיל 21, ושנה לאחר מכן, בגיל 22 נולדה בתי השנייה סילביה. בגיל 29 ילדתי את בתי השלישית מרים ובגיל 32 ילדתי את בני מיגל. כל ילדיי הלכו לבית ספר יהודי אשר אנו קראנו לו "שולה", וכל הזמן רצינו לעלות למדינת ישראל.
ביקור בישראלבשנת 2002 בני הקטן עלה ראשון לישראל, לאחר נישואים ואחריו בתי הראשונה שהייתה כבר נשואה עם שני בנים. ביקרתי פעמיים בארץ לכבוד בר המצווה של הנכד הראשון וגם כדי לבקר את בני בארץ כאשר התינוקת הקטנה, בתו הבכורה של בני, הייתה בת שנה. לבני יש כיום 3 ילדים (ילדה בת 11 וחצי, ילד בן 8 וילד בן 3).
עלייה למדינת ישראל
בשנת 2006 עליתי ארצה והצטרפתי למשפחתי. בדיוק אז התחילה מלחמת לבנון השנייה. אשתו של בני, התינוקת ואני נסענו לכפר סבא כאשר בני נשאר לעבוד במפעל. שם הבנתי שאני רוצה להתנדב ולעזור, והלכתי יחד עם בעלי לביטוח לאומי כדי לסייע לאנשים מבוגרים. עד היום אני עושה זאת.
כדי להתחבר לשורשינו הארגנטינאים התחלנו ללכת ל"עולי" שזה ארגון יוצאי לטינה אמריקה. בכל ישראל קיים ארגון שכזה, ואנו עוזרים לכל אלה שמדברים ספרדית מכל אמריקה לטינה.
אני כיום
אני מאושרת ואני מאוד אוהבת את ישראל, שכן בכל יום אני רואה את נכדיי אחרי בית הספר. את נכדיי שבמיאמי מבתי השלישית, אני רואה כל שנה פעם אחת ואני מדברת איתם בטלפון. כרגע יש לי 7 נכדים.
אני מודה מאוד לנכדתי אשר הזמינה אותי לפרויקט הקשר הרב דורי ושאני מדברת איתה ואני מגלה דברים חדשים על עצמי ועל נכדתי.
העשרה
הדות ארגנטינה היא הקהילה היהודית הגדולה ביותר באמריקה הלטינית. ראשוני היהודים הגיעו לארגנטינה כנראה כבר במאה ה-16 יחד עם הכובשים הספרדים. מאז, בהיות ארגנטינה מדינת מהגרים, היא קלטה לאורך הדורות יהודים רבים בני עדות שונות. בסוף המאה ה-19' ותחילת המאה ה-20' פעל הברון הירש להקמת התיישבות חקלאית יהודית באזורים שונים בארגנטינה, בעיקר במחוז אנטרה-ריוס. פרויקט התיישבות זה נחשב בעיני רבים למאורע מרכזי בביסוס ועיצוב הקהילה היהודית בארגנטינה. רבים מאנשי הקהילה רואים בפרויקט ההתיישבות את ראשית ההתיישבות ומקור לגאווה, תחושת חלוציות ושורשיות.
כיום, החברה היהודית בארגנטינה היא חברה עירונית ברובה. חלקה העיקרי של הקהילה נמצא בבואנוס איירס, וחבריה משולבים היטב במארג החברה הארגנטינאית. (ויקיפדיה)
התשע"ו, 2016
מילון
קרעפלךאוכל פולני - כיסוני בצק
ציטוטים
”תמיד רצינו לעלות למדינת ישראל“”כל ילדי הלכו לבי"ס יהודי אשר קראנו לו "שולה"“
