מאגר סיפורי מורשת

שמי דינה נצר.

נולדתי בבית חולים הדסה שבתל אביב ב-.1.7.1944

אבי היה דור ראשון של ילדים צברים שנולדו בהרטוב. אמי עלתה מפולין ולאחר נישואיהם הם התגוררו במושבה הרטוב שבהרי יהודה בואכה ירושלים.

במלחמת העצמאות פינו את המושבה וכך הגיעו הוריי לאבן יהודה, שם גדלתי אני כל חיי על סיפורי הרטוב. אני זוכרת היטב  את הבית שלנו באבן יהודה שאותו בנו אבי וחברו. בחצר גידלנו כבשים, תרנגולות, וסוסה.

משפחתי לא הייתה במצב כללי טוב, אפילו אפשר לומר שהיינו די עניים. היה רדיו אחד בכל המושבה ובאירועים חשובים היינו מתכנסים כולם על מנת לשמוע דברים חשובים. היה לנו מקרר קרח (זה ממקרר שבכל כמה ימים מחליפים בו את גוש הקרח), אבל היו לנו דודים מקנדה ששלחו לנו חבילות אוכל עם קקאו, קפה, קרקרים ואפילו יום אחד שלחו מקרר חשמלי, אחד הראשונים במושבה.אני זוכרת את כל כל המשפחה רוקדת משמחה מסביב למקרר.

לא היו לנו מכוניות הייתה לנו עגלה וסוסה. לתיכון ולים היינו נוסעים במשאית פתוחה עם כיסוי ברזנט ורק לתל אביב היה מגיע אוטובוס. לא הייתה לנו מצלמה. היינו הולכים לצלמניה להצטלם.

בפורים אמי הייתה תופרת במקצועה, היא תפרה לי את כל התחפושות. הייתה לי שמלה לבנה עם דובדבנים אדומים רקומי ביד, קיבלתי אותה לכבוד העליה לכיתה א'.  לבשתי אותה לכל האירועים החגיגים מגיל 6 ועד גיל 10 אמי הייתה מאריכה בכל פעם את המכפלת.

כשהיינו קטנים הייתי משחקת עם אחי, אחותי וילדי השכונה מחבואים, תופסת, שלוש מקלות ו"דו דו" – (זה כמו הקפות של היום). היה לי חלום להיות לוליינית בקירקס, לאחר שראיתי סרט "ההצגה הגדולה בתבל", אני ואחותי היינו עושות  מופעים לכל מי שרצה. רמי אחי היה עושה לנו פנס קסם ועושה שיהיו לנו הצגות יפות.

בכיתה ה- ו התחילה תקופת הפדאיונים. אני זוכרת שנכנסו כמה פדיונים למושבה והרגו שלושה גברים. מאז פחדתי מאוד להסתובב לבד בלילה כשחזרתי מפעולה בצופים הייתי רצה במהירות ליד הפרדס עד שהייתי מגיעה הביתה מתנשמת

בגיל בר מצווה הבנים היו עולים לתורה והבנות היו עושות מסיבה בבית. היינו רוקדים ומשחקים משחקים כמו אמת או חובה. אני לא חגגתי בת מצווה כי כמה חודשיים לפני אבא שלי נפטר, הוא נפטר כתוצאה מניתוח שעבר לאחר שהתיישב לו טפיל על הכבד.

בצבא הייתי אלחוטאית תעופה. הייתי מעבירה מסרים בכתב מורס מעבירה מסמכים סודיים בכתב מורס ממפקדים למפקדים בגדודים אחרים, אבל לא ידעתי מה יש במסמכים.

בחתונה זו הפעם הראשונה שהתאפרתי. הרגשתי מלכת היופי. אבל כל התמונות נעלמו במעברי הדירות.

והמוטו שלי לחיים זה "החיים יפים איזה כיף לחיות"