שמי ברכה "כי אביא ברכה לכל המשפחה"
היינו משחקים במשחקי רחוב, תופסת, מחבואים, חמש אבנים, קלאס
נולדתי בישראל בשנת 1947 למשפחה
ברוכת ילדים. את שנות ילדותי עברתי בשכונת רמת ישראל בתל אביב.
את שמי, ברכה, נתנה
לי אימי. כששאלתי אותה מדוע נתנה לי דווקא שם זה, ענתה לי שאני בתה הקטנה,
בת הזקונים,
האחרונה במשפחה, לאחר שמונה ילדים, ואני זו
שאביא ברכה לכל המשפחה.
כשהיינו ילדים אימי הייתה נוהגת לקחת אותי ואת אחי הקטן בכל
חופש גדול למשפחתה שבירושלים.
הנסיעה לירושלים עוררה בנו התרגשות עצומה, כיוון שלפני
60 שנה נסיעה לירושלים הייתה כמו לנסוע לחו"ל.
אהבתי מאוד את הביקורים בירושלים
וחוויות משם זכורות לי עד היום. אהבתי מאוד את ההכנות לחגים,
היה לנו שכן שעבד בבית
דפוס, ולפני חג סוכות נהג להביא לנו ניירות
צבעוניות והיינו מכינים מהם קישוטים לסוכה.
ההכנות לחג הפסח היו מאוד קשות
מאוד. אני זוכרת עד היום את גודל וכובד המזרונים שהיינו מוציאים לחצר,
כדי לדפוק עליהם
בחוזקה ולהוציא מהם את האבק. אני זוכרת את
פרוסות תפוחי אדמה, שהיינו שמים
מתחת לארונות, כדי שנוכל להזיזם בקלות. לאחר הזזת הארונות
סיידנו את הבית ונהנינו מהריח הנעים של
הצבע והסיד. בניקיון הבית, שלקח שעות וימים
השתתפו כל בני המשפחה .
בתקופת ילדותי היו בשכונתי ילדים רבים. כל יום אחר הצהרים היינו נפגשים
ומשחקים
במשחקי רחוב כמו : תופסת, מחבואים, חמש אבנים, קלאס ועוד.
ברכה לומדת יישומי מחשב בתכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר הלל
מילון
קלאסקלאס הוא משחק ילדים. מקורו של המשחק בבריטניה שבתקופת האימפריה הרומית. החיילים הרומיים היו צריכים לרוץ בשדה הקרב עטויים שריון מלא, במאה העשרים נפוץ המשחק בעיקר בקרב בנות.
ציטוטים
”אהבתי מאוד את הביקורים בירושלים וחוויות משם זכורות לי עד היום“