מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1951, עליתי לארץ עם כל משפחתי, הוריי ועוד שישה אחים ואחיות. כאשר עלינו לארץ, נשלחנו למעברה וחיינו באוהל עם כל המשפחה כשלושה עד ארבעה חודשים. למדתי בבית ספר של המעברה וכעבור זמן מה הוצא לי ללכת לקיבוץ במסגרת עליית הנוער*. אני נשלחתי לקיבוץ נגבה שבדרום כידוע, בקיבוץ זה התנהלה אחת המלחמות הקשות מול המצרים.

בקיבוץ התנהל סדר יום: לפני הצהריים עבדנו בגן הירק, היו שם מטעים* של תפוחי עץ ובכרם ענבים, ברפת, בלול ולפעמים במטבח ובחדר אוכל שם גם אנחנו אכלנו ארוחות.

אחר הצהריים למדנו כ-4-5 שעות. כל יום הלימודים היו כלליים למדנו: עברית, חשבון, תנ"ך וכמובן שעורי ספורט.

בערבים היה לנו ערבי תרבות שכללו  שירה, ריקודים ושיחות חברתיות, כך התנהלו כארבע שנים.

בשנת 1956, התגייסתי לצה"ל לחטיבת הנח"ל*. עברנו חמישה חודשים טירונות ולאחר מכאן נשלחנו לקיבוץ סאסא בצפון, שם עבדנו, שמרנו ומדי פעם הלכנו לאימונים צבאיים. כך התנהלו הדברים קרוב לשנה גם פה עבדנו כל יום בכל העבודות שהיו בקיבוץ סאסא.

כעבור שנה, יצאנו לאימונים כחמישה חודשים שכללו גם צניחות {נח"ל מוצנח}, למדנו לצנוח במחנה מיוחד של חיל האוויר ב"תל נוף". לימודי הצניחה שכללו 11 צניחות, לאחר מכן יצאנו לאימונים נוספים שבניהם צנחנו עוד מספר פעמים ולפעמים בלילה וגם שמרנו על הגבולות.

ופה מתחיל סיפורי, במסגרת תפקידים יצא לי לשמור על ראש הממשלה, דוד בן גוריון, כידוע בזמן החגים ראש השנה וסוכות הכנסת יוצאת לחופשה, דוד בן גוריון תמך בפיתוח הנגב והוא עבר את חופשתו בקיבוץ "שדה בוקר" בדרום הארץ ושם נהיה חבר קיבוץ לאחר שהתפטר מראשות הממשלה.

תפקידינו היה לשמור עליו ליד ביתו ובכל פעילותיו בקיבוץ. דוד בן גוריון נהג כל יום לעשות הליכה של 4-5 קילומטר ביום ואנחנו שמרנו עליו. הוא הלך עם איש ביטחון של הקיבוץ, המפקד שלי הלך לפניו עם נשק וחיל מאחוריו לאורך הכביש. בצד אחד על הגבעות היינו נוסעים בג'יפ צבאי ומצד שני קומנדקר* כך הלכנו כל יום לפני צהריים ולפעמים גם אחרי צהריים. ביתר הזמן שמרנו  בקיבוץ ליד הבית שלו. כל 3 שעות היינו מחליפים משמרת למשך 24 שעות ביממה.

יום אחד, בזמן השמירה ליד צריפו, הגיעה אליי העוזרת של בן גוריון בשם "מזל" והביאה אתה עוף שהיא קיבלה מהקיבוץ וביקשה ממני לשחוט את העוף. היא הביאה אתה גם סכין ואני שחטתי את העוף, היא הורידה את הנוצות של העוף ולקחה אותו הביתה.

שאלתי אותה: "לכבוד מה העוף?" והיא אמרה היום לראש הממשלה יש יום הולדת והקיבוץ נתן להם עוף למסיבת יום ההולדת.

בערב, כאשר ישבו לאכול, הפתיע אותם אורח, מזכיר האו"ם בשם המרשלט. הייתה ביניהם היכרות טובה והוא בא להשתתף בשמחתו.

כאשר הגיע מזכיר האו"ם לא היה להם כיסא נוסף, מזל יצאה החוצה וביקשה ממני להביא להם כיסא מבית התרבות. כאשר הבאתי את הכיסא, נכנסתי לדירה שלהם (צריף) ואמרתי "מזל טוב, אדוני, ליום הולדתך" ובן גוריון שאל אותי: " חייל מאיזה חיל אתה?" ואמרתי לו מנחל מוצנח והוא אמר: "יופי, אני אוהב את החייל הזה" וביקש ממזל שתחתוך לי מהעוגה חתיכה גדולה, מזל רצתה לחתוך חתיכה גדולה ואז פולה אישתו של בן גוריון צעקה: "לא כל כך הרבה!" ובן גוריון אמר: " לא חשוב.. אני אוהב את החייל הזה". לקחתי את העוגה וחילקתי לחברי שהיה איתי ועד היום אני זוכר את הטעם של העוגה שהייתה טעימה מאוד…

כידוע, בן גוריון היה עומד כל יום על הראש וממנו למדתי לעשות עמידת ראש…

הזוית האישית

לי היה מאוד כייף לעשות את הסיפור עם סבא שלי.