מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שמחה לוי על החיים בכורדיסטן

סדנת בישול במפגש עם תלמידי גליל מערבי
אני ומשפחתי כיום
סיפור משפחתי

שמי שמחה לוי, נולדתי בכורדיסטן בשנת 1943. גדלתי בבית דתי, אבא היה רב גדול בכורדיסטן, הוא היה מלמד תורה ב"חדר". ואנחנו, הבנות, היינו בבית עם אימא. כך היה נהוג, הבנים לומדים תורה והבנות יותר עזרו בבית. הבית שגדלתי בו היה גדול מאוד, בכל חדר בבית חיה משפחה אחרת. אנחנו השכרנו שני חדרים, היינו שש בנות וזוג הורים. בימי הקיץ החמים היינו ישנים על הגג. בישוב שגדלתי בו הנקרא קויסנג'ר, אחת לשבוע היינו הולכים לחמה – בית מרחץ. היינו הולכים ברגל כל האחים כאשר אימא מובילה אותנו. בשכונה בה גרנו לא היה חשמל ובקושי היה מים בבתים, לכן היינו מתקלחים בבית מרחץ. בנוסף, עוד דבר שאני זוכרת מילדותי בכורדיסטן הוא החגים: מדי חג היינו נפגשים כל המשפחה המורחבת ביחד, יושבים על מזרנים ושרים, מדברים ואוכלים את ארוחת החג.

הוריי

תמונה 1

אני ואחיותיי בילדותנו

תמונה 2

אני זוכרת שאני וחברותיי היינו משחקות בילדותנו "חמש אבנים", לפעמים היינו הולכות ליער ומנסות לבשל לעצמנו ארוחת צהריים.

ישנו חפץ שאני ואחותי שמרנו מאז שגרנו בכורדיסטאן, והוא שמיכה שאח של אבי היה אורג. בנוסף לשמיכה, עלו איתנו לארץ צורפים מכורדיסטאן שהכינו לי שעון ושרשרת של מגן דוד.

כלים שהכינו לנו הצורפים מכורדיסטן עם עלייתנו לישראל

תמונה 3

בשנת 1950 הייתה עלייה גדולה לארץ, כל היהודים עלו לארץ ביחד. אני עליתי לארץ במטוס כשהייתי בגיל שבע, רוב ילדותי הייתה בארץ ישראל. המצב הכלכלי היה קשה מאוד בארץ. כאשר הגענו לארץ לקחו אותנו למעברה, ישנו באוהלים במשך שלושה שבועות. לאחר מכן עברנו למעברת מגידו, שהינו שם במשך שנה בתוך צריפים. אחרי תקופת המעבר במעברות, עברנו לגור במושב אלקוש.  שם גדלתי, התחתנתי, ילדתי ארבעה מתוך ששת ילדיי. את בעלי הכרתי בבית הספר היסודי באלקוש, החתונה שלנו הייתה בחדר האוכל של המושב.

בעלי ואני

תמונה 4

מאוחר יותר עברנו לגור במושב נטועה, ששם אני חיה עד היום. כשהגענו למושב, לא היה בנטועה חשמל עד שנת 1964. במושב נטועה נולדו לי עוד שני ילדים. האירוע שאני זוכרת הכי טוב בחיי היה היום בו בני הבכור התגייס לצבא, היום השני שזכור לי הוא יום חתונתו. כיום יש לו שישה ילדים מהם יש לי 12 נכדים ושלושה נינים.

בצעירותי עבדתי בתור סייעת בגני הילדים וכיום אני עקרת בית. יש לי אהבה מיוחדת לבישול, אני מאוד אוהבת לבשל למשפחה ולחברים.

הזוית האישית

יהב: אני מאוד נהניתי לשמוע את הסיפורים ואת הזיכרונות האלה. למדתי המון על התרבות, על המנהגים המיוחדים של שמחה ומשפחתה ועל החיים בשנים הראשונות של הקמת המדינה. שמחתי להכיר את שמחה ואשמח לשמור איתה על קשר גם לאחר התכנית.

שמחה: היה לי ממש כיף לספר את הסיפור שלי לנערה בתיכון. הרגשתי כאילו חזרתי להיות תלמידת תיכון בעצמי. התחברנו מאוד ואני שמחה שהצטרפתי לתכנית.

מילון

חדר
כינוי למוסד החינוך היסודי היהודי-מסורתי לילדים. עיקר הפעילות בחדר היתה שינון טקסטים מהתנ"ך.

ציטוטים

”כך היה נהוג, הבנים לומדים תורה והבנות יותר עזרו בבית“

הקשר הרב דורי