מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה הגר. נולדתי להוריי ר' משולם זושא ופייגא דובה מרים גרליץ ע"ה בשנת 1952 בג' אדר. אמי רצתה לקרוא לי בשם אסתר מפני שנולדתי בסמיכות לפורים, ואילו אבי רצה לקרוא לי שושנה, כך קיבלתי במתנה שני שמות. אני הבת הצעירה בבית אחרי שבעה אחים, שאחד מהם לא שרד את מגפת הדיזנטריה כשהיה תינוק.

אמי נולדה בפולין להוריה ר' אהרון ולאמה חיה ברכה וינטרוב בעיירה צ'יז'עב. אמי הייתה בת יחידה והיו לה שלושה אחים ר' ישראל מאיר דב, ר' יעקב דויד ור' יחיאל גרשון.

הורי היקרים

לסבי מצד אמי קראו אהרון משום שנולד ביום פטירת אהרון הכהן (ראש חודש אב תרנ"ג) ולסבתי מצד אמי קראו חיה ברכה. היא היחידה ששרדה מכל שלוש עשרה אחים ואחיות שהיו לה.

לסבי מצד האבא קראו ר' אברהם יעקב גרליץ  הוא נפטר בט"ז חשוון ולסבתי מצד האבא קראו חיה גיננדל נפטרה ב"א חשון.

לסבי, אביה של אמי, נשארה בשואה משפחה גדולה. אחיו נחמן ברח לבלגיה ושם נרצח על ידי הגרמנים ימח-שמם. לאביה של סבתא חיה ברכה קראו ר' אברהם ריכטר. הוא נפטר בשמיני עצרת, כ"ב תשרי תש"ב. אישתו שרה רבקה נולדה ב-1865 ונפטרה בכ' שבט תר"צ בהיותה בת חמישים וחמש לאחר מחלה קשה. להם הייתה בת יחידה, זו הסבתא חיה ברכה וינטרוב ע"ה, שכונתה בשם 'הבובע' והייתה אשתו של הזיידע.

סבי

לסבא ר' אברהם ריכטר נולדו כמה ילדים שהלכו לעולמם ר"ל בגיל צעיר מאוד. הבובע חיה ברכב נולדה בכ"ה בניסן 1894 היא חלתה קשות ואביה מיהר לרבו בעל ה"ישמח ישראל" מאלכסנדר זי"ע וביקש את ברכה וישועה לרפואת בתו היחידה. ה"ישמח ישראל" צייד אותו בקמיע שכתב רבו ר' יעקב אריה מראדזימין שהיה ידוע ככותב קמעות ושנים רבות לאחר הסתלקותו נושעו רבים בזכותם (הקמעות). ה"ישמח ישראל" ציווהו שיתלה את הקמיע על צווארה וישמור על זה עד יום חופתה. בגיל ארבע לערך שיחקה הילדה עם חברותיה ובמהלך המשחק נקרעה השרשרת מצווארה והקמיע אבד. לא חלפו שעות מעטות והיא נפלה למשכב. אביה מיהר לרבו מאלכסנדר שיושיע את בתו היחידה, הרבי נתן לו קמיע חדש, והזהירהו לבל יאבד חלילה וחס. ורק ביום חופתה תורשה להסיר את הקמיע מעל צווארה. הקמיע נענד לצווארה ומיד חלה הטבה במצב בריאותה עד שהחלימה לגמרי. כשנכנסה תחת החופה, ביקשה להסיר את הקמיע מעל צווארה והבחינה שהשרשרת נעלמה כלא הייתה ויהי לפלא.

סבתי

ר' מאיר ריכטר הסבא של הסבתא היה סוחר תבואות ענק בכל פולין. שמו הלך לפניו כאדם שהתאחדו אצלו תורה וגדולה במקום אחד. הוא היה מחסידי הרבי מאלכסנדר בעל ה"ישמח ישראל" זצ"ל וכשהגיעה הסבתא חיה ברכה נכדתו לגיל חמש עשרה, ביקש סבה, ר' מאיר ריכטר, מבעל ה"ישמח ישראל, למצוא לנכדתו בחור בן תורה, עילוי, והוא היה מוכן לשלם הון רב כדי לקבלו לחתן. מספרים אנשי צ'יז'עב שנשארו לפליטה שזו הייתה תקוותו בחייו, להשיג לנכדתו זו גדול בתורה.

כשהגיע הסבא ר' מאיר ריכטר לחצר הרבי ה"ישמח ישראל", הבחין בנער שיושב לומד ושוקד על תלמודו, הוא פנה לאחד החסידים הלמדנים ששמו היה ר' בעריש קלעפפיש, שלשל לכיסו עשרים וחמש רובל וביקש ממנו לבחון את הנער. הלה פנה אל הנער וביקש ממנו לעיין בשלושה מקומות בש"ס על מנת לברר יחד את הסוגיות. כעבור זמן קצר, אמר לו הנער כי התחדשו לו דברי תורה מעיון בסוגיות הנ"ל, החסיד שמע את הדברים והבין שמדובר בנער מחונן, הוא הזיידע ר' אהרון וינטרוב זצ"ל בעל מח"ס "דברי אהרון". ר' מאיר ריכטר הבין שזה הנער שהוא מבקש עבור נכדתו, אביו של הנער המחונן שמו היה ר' יעקב דוד מרדומסק זצ"ל השיב שיש להכנס אל הקודש פנימה כדי לשאול את פי הרבי. ה"ישמח ישראל" מאלכסנדר, ליטף את לחיו ואישר את קיום השידוך למרות שלא נפגש עם כלתו לעתיד עד לפני החתונה. לאחר מכן שתו לחיים והיה שידוך! ימים ספורים לפני החתונה שלחה הסבתא (בובע) את אחת מחברותיה כדי לראותו עבורה, כששאלתי את הזיידע מה הגבת כשראית אותה לפני החופה? היות והבובע הייתה נמוכת קומה ועם כתם אדום בסנטרה. תשובתו הייתה: זה השידוך והיא מיועדת שהרבי קבע שהיא שלי!

לחתונה שהתקיימה בצ'יז'עב הגיע הזיידע ברכבת מוורשה לביאליסטוק, ברכבת הייתה קבוצת חסידים גדולה שהפליאה בניגוני שמחה לכבוד החתן העילוי.

מספרים על עושרו האגדי. וכך מספרת אמי ע"ה שבהיותה ילדה שיחקה תמיד במטבעות זהב שהיו מונחים בשקים באחד החדרים בביתו של הסבא.

הסבא העלה את חמיו ר' אברהם ריכטר לארץ ישראל בגיל שבעים. לפי דרכונו הוא יצא מפולין ב-4.6.1939 ומשם לרומניה ב-13.7.1939. עזב את רומניה ב-18.7.1939. שבועות מספר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הזיידע (סבא) קיבל סרטיפיקט – רשיון עליה לארץ ישראל, מאחר שהיה רב בפולין ונתבקש לעלות על ידי הרב קוק זצ"ל וכן אמו פרומט ע"ה הגיעה בסוף ימיה לארץ ישראל והתגוררה בביתו שבחצר קרלין.

לאחר חתונתם של הזיידע והבובע פרצה מלחמת העולם הראשונה. המשפחה דחקה בסבתא (הבובע) לברוח לדודתה שרה מישא מפני שהזיידע גויס לצבא והיא נשארה לבד. ואז החליטה הסבתא (הבובע) לקחת מכל הרכוש את הש"ס של הזיידע איתה לרוסיה, כי הוא וודאי יחזור, וזה היה הדבר היקר לו ביותר. בצבא היה הזיידע רועה פרדות הוא בחר בתפקיד מבין תפקידים רבים שהוצעו לו מפני שבתפקיד זה היה יכול לחזור ולשנן את תלמודו ובכך עבר הרבה פעמים על רב המסכתות בש"ס. הזיידע גם סיפר כי באחת הפעמים שרעה בשדה היה צמא מאוד, הוא הלך לנהר שהמים בו היו מלוכלכים עם ביוב ומחלות, הוא שתה מהם וכדי שהוא לא יחלה מהמים המזוהמים הוא רץ וקפץ.

הזיידע כתב ספר "דביר אהרון", שבו יש חידושי תורה עם הסכמות של גדולי הדור וכשנכדתו המתגוררת בניו יורק התחתנה, נסעו הבובע והזיידע פעם ראשונה לניו יורק והביאו את הספר לרבי מליובאוויטש. הרבי כמובן התפעל מאוד מהחידושים ואיחל לו ברכה והצלחה.

רבים מיוצאי צ'יז'עב היו מגיעים לביתו בירושלים לבקרו והיו מספרים חוויות מהעבר הרחוק. ביניהם היה הפרופסור משה קצ'קביץ' שבזמנו היה מנחה באוניברסיטה העברית. מוצאו היה מצ'יז'עב והוא היה תלמידו של הזיידע שלימים ירד עם אמו האלמנה לניו יורק בתפקיד פרופסור לשפות שמיות. באוניברסיטת קולומביה הוא למד עם הזיידע, מפני שהוריו לא הסכימו שילמד ב'חדר'. הוא למד עם הזיידע בפרטיות. כמו כן כשהיה פרופסור קצ'קביץ' צריך להגיש מבחן בגמרא לאוניברסיטה הגיע אל הזיידע שילמד אותו. הזיידע התנה את הלימוד בהבטחה לשמירת שבת. השניים לחצו ידיים על הסיכום ביניהם.  עם פטירת אביו הרב הקדוש ר' יעקב דוד רדמסקער זצוק"ל איש קדוש, ופועל ישועות לרבים, חזר הזיידע לגור ברדומסק עם אמו האלמנה, וגמלה בליבו הצוואה של אביו לעלות ולהתיישב בארץ ישראל. לפני פטירתו נטל אביו את ידיו וביקש ממנו לעזוב בהקדם את אדמת פולין באומרו "אני רואה את כל פולין נהפכת לנהר של דם".

בהיותו ברדומסק התיידד עם שני אדמו"רים בולטים שהתגוררו בעיר, האדמו"ר ר' שלמה מרדומסק זיע"א והאדמו"ר מאוסרובצא זיע"א, שניהם היו גאוני עולם, חריפים ובקיאים בכל מכמני התורה. עם שניהם היה הזיידע צולל לים התורה והתלמוד ומשתעשע בחידושים ופלפולים בריתחא דאורייתא. כהרבה תלמידי חכמים וגאונים אהב הזיידע לשמור את החידושים שהיה לאדמו"ר מאוסטרובצא כשהיה מחדש בגימטריות גדולות ובחשבונות אדירים ועצומים, לרוב לא היו נשארים כמעט איש מהנאספים שהיה מסוגל לעקוב אחר מהלך דבריו הגאוניים, בדרך הגימטריות והחשבונות המסובכים של חידושי תורה, רובם הגדול נשאר, אך מי שנשאר בריכוז מלא עד הסוף עם הרבי והבין את החידושים הנפלאים היה הזיידע אהרון.

בתו של הזיידע היה כבתו של אברהם אבינו, רבים התדפקו על ביתו בבקשם להפיג את רעבונם, בערב חג הפסח הגיעו חיילים יהודים שהשילו מעצמם כל סימן של יהדות. אחד החיילים סיפר שהם קיבלו חופשת חג למספר ימים והרעב מציק להם. הזיידע נתן להם את המאכלים שהוכנו לפסח, סידר להם מקום לינה והבובע נעמדה לבשל שוב את כל מאכלי החג. בבוקר השכם כשיצאו החיילים לדרכם, הזיל הזיידע דמעות על אותם חיילים שיצאו לתרבות רעה.

רבים היו באים אליו לברר שאלות וקושיות והוא קיבל את כולם במאור פנים. תמיד עמד בעוז ובגאון על משמר החינוך הטהור מפני רוחות ההשכלה שנשבו בעיירה. במקביל החל להתכונן לקראת עלייתו לארץ כצוואת אביו ע"ה. שני אחיו ר' נחום גד, ור' יחיאל כבר היו בירושלים עם אחותו פסיה קרימולובסקי. הם דאגו לאישורי העלייה ובאחד ממכתביו שאל הזיידע, אם הם מודעים מספיק להלכות של קיום המצוות התלויות בארץ. בהגיעו לירושלים התיישב ב"חצר קרלין" שבשכונת בית ישראל בדירה בת חדר אחד, בה התגורר עשרות שנים, עד הסתלקותו לגנזי מרום.

עד מהרה למדו גדולי ירושלים להכיר את דמותו של החסיד הפולני המיוחד במינו, הממזג באישיותו הנדירה ובתכונותיו הנשגבות את החריפות החסידית האופיינית, לצד ענוות חן ושפלות עצמית. בשנותיו הראשונות קבע את תלמודו בבית המדרש "ישועות יעקב" בשכונת מאה שערים ולמד בחברותא עם הגאון ר' ברוך נאה זצ"ל, בנו של הגאון הידוע ר' חיים נאה זצ"ל. ר' ברוך היה אומר שבירור סוגיה ראוי לשמו זה רק בחברותא עם  ר' אהרון וינטרוב. כשר' ברוך העתיק את מקום מגוריו, קבע תלמודו עם ר' נטע ציינוירט מנקיי הדעת בירושלים וגם בחברותא זו היו אנשים עומדים ליד החלונות ומאזינים בערגה ללימודם הערב, חברותא נוספת למד הזיידע עם ר' גרשון לפידות שנודע בבהירות לימודו, מידי ערב היה תופס את מקומו מעבר לעמוד התפילה, יושב ועמל בתורה עד שעה שלישית לאחר חצות, התמדה ללא הפסק. לזיידע הייתה חברותא קבועה שנים רבות עם הרה"ח ר' מאיר אלבוים זצ"ל וסיימו מספר פעמים את הש"ס. כל מציאותו של הזיידע בעולם הזה הייתה רק תורה, בכל שעה ובכל דקה. האדמו"ר מתולדות אהרון שהיה מיודד מאוד עם הזיידע היה אומר לחסידיו, ראו את ר' אהרון וינטרוב בתפילותיו, בלימודו, במידותיו ובהנהגת יומו. הוא היה מתארח רבות על שולחנו בבית המדרש עם "הספודיק" על ראשו.

יעקב דוד, בן אחיו של הזיידע, ששאב רבות מדודו, הביא את ספרו "דביר אהרון" לדפוס בשתי מהדורות, כח היגיעה וההתמדה מוכח מספרו. בגנזיו של הזיידע נמצאו רשמים מביקורו אצל הרבי מלובביץ' זיע"א וכך כתב: בימי תמוז האחרונים של שנת תשכ"ז הייתה לי הזכות לבקר בניו יורק אצל הגאון הצדיק המפורסם בעולם בצדקתו ובקדושתו הר"ר מנחם שניאורסהן, האדמו"ר שליט"א מלובביץ', וסיפרתי לו על החיבור תורה שכתבתי ומעט דברי חז"ל בדרך הדרוש, ואמר לי שמי שזיכהו ה' יתברך לחבר חיבור בתורה הקדושה ואינו מדפיס, זה כאילו עינו רעה בשל אחרים, כי מונע מהם דברי תורה. כשאמרתי שאין לי די הסכום להדפסה, אמר שגם הבנים צריכים להשתדל להדפיס ספר שכתב אביהם וזה גם כן עניין של כיבוד אב.

לספרו קיבל הסכמה מהגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל, ומהרבי מלובביץ' שאמר לו: "אתה רשאי לכתוב שהחידושים היו למראית עין ואני מסכים לדברים, הם ראויים להדפסה". כמו כן רבה של ירושלים הגאון הגדול ר' ראובן זליג בענגיס זצ"ל שהיו משתעשעים בדברי תורה. גדולי ירושלים וחכמיה חיפשו את קרבתו, היה בקשרי תורה עם חברי הבד"צ העדה החרדית הגאון ר' מאיר ברנדסדופר זצ"ל היה בא בפלפולי תורה עם הזיידע ותמיד דיבר על גאונותו וצדקותו, אף עם הגבאב"ד הגר"י וייס זצ"ל בעל המנחת יצחק שדיבר עמו בהלכה ובעמקות נפלאה.

הזוית האישית

סבתא שושנה: משוב על התכנית המעניינת ורבת חשיבות: "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך". כנכדה לסבי וסבתי ע"ה, שהיו נזר של קדושה וכבוד למשפחתנו העניפה, והיוו עבורינו זרקור של "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", הם שהורו לנו את הדרך בה נלך, הם שלימדונו ערכם של מצוות, ושאיפתנו לדורות הבאים אחרינו, שמורשתם תהיה להם ציוני דרך בחיים להשפיע טוב וחסד בעולם, כפי שציינו זאת רבים ש"הייתה מיטתם שלימה" שכל הדור שהקימו, כולם בלי יוצא מן הכלל, הם חסידים יראי שמים ולמדנים, זכותם תגן עלינו ועל כלל ישראל, בקרוב בגאולה האמיתית והשלימה. אני מאחלת לנכדותיי שתחיינה, שזכות סבי וסבתי תגן עליהם, ללכת בדרך הישר, ללמוד מהנהגותיהם ולהנחיל את המורשת הזו מדור לדור.

הנכדות מלי וחנה: ההשתתפות בתוכנית "הקשר הרב דורי" הייתה בשבילנו חוויה יוצאת מגדר הרגיל. החכמנו ונהנו מאוד לשמוע על משפחתנו הענפה והמכובדת. הכרנו מקרוב את שורשינו ושמענו סיפורים מרתקים. במיוחד היה כיף לנו לשבת עם סבתא.