מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי בן ציון על שם אחד מבני משפחתי.

נולדתי בחיפה בישראל בשנת 1929, בבית חולים "הדסה" לשעבר. כאשר אימא שלי הייתה בהריון, ההורים גרו בשכונה הנקראת "חרד אל יהוד" אנשי הכנופיה הערבית נכנסו בבוקר לשכונה גנבו את כל החפצים של המשפחות הרסו את הבתים והבריטים [המשטרה] לקחה אותם לבית חולים "הדסה" שם נולדתי. לאחר כמה שנים העבירו את בית החולים…

32 שנים אחרי הלכתי ללמוד בגרות באותו מבנה בו היה בית החולים וכאשר שאלתי את השרת אם זה היה בעבר בית חולים הוא ענה לי שכן, שאלתי אותו: "איפה חדר היולדות היה?" הוא אמר לי שהחדר בו אני לומד היה חדר יולדות…לא האמנתי שהחדר בו למדתי זה גם החדר בו נולדתי.

כשהייתי בן שנתיים עברנו לקריית חיים, לרחוב אלכסנדר זייד 31, זה היה הבית השני בקריית חיים. היה לי אח ושתי אחיות (הייתי השלישי). נהגנו לשחק ברחוב והים היה במרחק קילומטר וחצי מהבית. ברחוב השני בקריית חיים בנינו בית כנסת הגדול בקריית חיים.

לאבא שלי הייתה עגלה ואיתה הוא אסף את האשפה מכל הבתים וזרק את האשפה לזבל. אימא שלי הייתה עקרת בית. אחיי לא שרדו חוץ ממני ואחותי הקטנה שרה. גרנו בשכונה קטנה, בישלנו ואכלנו מאכלים קווקזיים. אהבתי לרקוד עם החברים ריקודי עם בית ספר "ארלוזורוב" בקריית חיים .

בבית הספר למדנו היסטוריה של מדינת ישראל. הייתי בתנועת "הנוער העובד". עד גיל ה14 הייתי בקיבוץ "חולדה" קרוב לשנתיים ובגיל 16 וחצי 17 חזרתי הביתה ועבדתי במוסך. בגיל 18 התגייסתי לצבא חזר וכשהשתחררתי קניתי משאית. בזמן הזה הגיעו עולים חדשים קנו מגרשים במוצקין וייבשנו את הביצות שהיו בקריית חיים ומוצקין. אחרי שנה וחצי אחי ביקש ממני למכור את המשאית ולהיכנס להיות חבר "אגד".

הייתי 35 שנה  חבר בחברת "אגד". במקביל, 37 שנה הייתי שופט כדורגל והייתי מדריך טיולים בארץ ובחו"ל כולל בסיני. לא הייתי תלמיד חרוץ כי בבחינות קיבלתי ציונים כמו 55, אבל לאחר חתונתי. התחלתי ללמוד הדרכת טיולים בארץ ובחוץ לארץ ואז קיבלתי ציונים טובים ורצו שאני אהיה מדריך טיולים בחוץ לארץ ושופט כדורגל. מאז ומתמיד אהבתי לרקוד ריקודי עם, נראיתי טוב והייתי חביב הנערות.

ההכרות עם אשתי

בזמן שעבדתי ב"אגד" חבר אמר לי: "בנצי, נוסעת איתי ילדה שמתאימה להיות חברה שלך"… התחלפנו בתורים ותוך שבועיים שלושה שהעליתי אותה לאוטובוס אמרתי לה שאני רוצה להיפגש איתה. היא אמרה לי ניפגש באחד הערבים. יצאנו כמה פעמים בערך שנתיים וכשהיא הגיעה לגיל 19 וחצי, באחד הערבים שהשקפנו מהכרמל לנוף הקריות ביקשתי ממנה להתחתן איתי והיא הסכימה. באותו זמן היא הייתה חיילת אבל אחרי זמן קצר התחתנו. לפני זמן מה חגגנו 60 שנות נישואים.

שנתיים לאחר הנישואים שלי, גרנו אצל הוריי ואשתי למדה  לבשל את כל המאכלים שאימא שלי בישלה כי הוריי היו קווקזים ואשתי עד היום מכינה את כל הבישולים שהיא למדה מאימא שלי. היום נכדיי מבקשים מאשתי שתבשל את הארוחות שהם אוהבים. יש לי  4 ילדים מהם 3 בנות ובן כאשר אחת מהם הקטנה ד"ר לחינוך. בנוסף נולדו לי נכדים ו-6 נינים ה-7 תהיה בחודש הבא.

אהבה לריקודי עם

אני רוקד ריקודי עם משנת 1965 ועד היום אבל בגלל בעיות בברכיים הפסקתי לרקוד. כיום, אני אך ורק מגיע לראות את הרוקדים. כולנו הפכנו לידידים וכאשר לאחד מהרוקדים יש יום הולדת אני כותב להם ברכות ליום הולדתם. כשהייתי צעיר נפגשתי עם כל הבנות שבאו לים ושיחקנו ביחד מטקות וישבנו עד הצהרים והלכנו הביתה. כיום כאשר אני בא לריקודי עם, הרבה ידידות באות אלי לוחצות לי ידיים ושמחות כאשר הם רוקדות.

זכרונותי מאירועי מלחמות ישראל

במלחמת השחרור השתתפתי בכיבוש כל הגליל ולאחר המלחמה כשנהרגו לנו הרבה חיילים בגדוד 21 עברנו לחטיבת "גולני". השתתפתי בכל מלחמות ישראל וניצלתי 3 פעמים. בפעם הראשונה שניצלתי הייתי ברחם אימי כאשר הכנופיה הערבית הרסה את כל השכונה "חרד אל יהוד". במלחמת יום הכיפורים ניצלתי פעמיים: פעם אחת ניצלתי בגולן כאשר הייתי נהג סמיטריילר כאשר הובלתי טילים וחומרי נפץ ליחידות הקרביות בגולן והפגיזו את השיירה. הפגזים נפלו כ- 150 מ' מהאוטו הם התפוצצו היה נזק לרכב, אני ברחתי מהאוטו ונשכבתי במרחק של 30 מטר מהאוטו ואז חיל האוויר הפגיז את הטילים שהפגיזו אותנו עלינו ליחידות רוקנו את הפצצות וחומרי הנפץ ליחידות וחזרנו לחיפה משם למחרת שלחו אותי לבאר שבע ושם העמיסו לי לאוטו חומרי נפץ ופגזים ועברתי לחטיבה שהייתה צריכה לחצות את התעלה ולעבור למצרים, השיירה עברה את התעלה והגענו כעשרות קילומטר מהעיר קהיר אבל בדרך הפגיזו אותנו המטוסים המצריים וחיל האוויר חיסל את כל שדות התעופה של מצרים. לאחר שהפגיזו את שדות התעופה המצרי העברתי עם האוטו לחווה הסינית שהיא הייתה באיזורנו ושם חיסלנו את היורים הערבים. חלקם הרימו ידיים והיו שמחים שהם שבויים. לאחר מכן העלו את כל השבויים והקצינים לאוטו שלי ולקחנו אותם למחנה השבויים. קיבלתי נשיקות מהערבים השבויים והם שמחו שהם שבויים הם אמרו שהכריחו אותם להלחם. כך נגמרה המלחמה. במלחמת יום הכיפורים לאחר כמה שנים היה משא ומתן בין מצריים לישראל והאזור הפך לאיזור שקט. לאחר זמן קצר של כמה חודשים היה קו אוטובוסים שנסעו למצרים לביקור ואני הייתי הנהג.

לאחר שהפגיזו אותנו המטוסים והצלחתי להישאר בחיים ההורים שלי הגיעו ליפו שם הם לא נקלטו. הם עלו לירושלים ומשם לטבריה ומשם עברו לחיפה מחיפה עברנו לקריית חיים 1932. מאז עד היום אני גר בקריית מוצקין לאחר שהתחתנתי אני גר בקריית מוצקין.

הזוית האישית

אני, בנצי מאחל לקורן בריאות ואושר ולאחר הצבא מאחל לך להשתחרר, ללמוד ולהיות רופא.

אני, קורן מאחל לבנצי המשך חיים ואושר ובריאות. שמחתי ללמוד ממך ולשמוע את סיפור החיים שלך.