מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, הנרי (חיים-צבי) ווייל נולד ב-5 למרץ 1937 בפריז שבצרפת ליעקב ורות. בגיל שנתיים המשפחה עברה לארה"ב (עקב עליית הנאצים לשלטון) אחרי שהייה של חצי שנה בליסבון בירת פורטוגל, בהמתנה לויזה. בזמנים האלה היית צריך שיהיה לך אדם שהוא ה-AfiDavit שלך. הוא היה אחראי עליך והיה צריך לדאוג לך. ה-AfiDavit שלהם היה בן דוד ששמו Sigfrid Bendheim.

לניו יורק הם הגיעו בשנת 1940 ושם הם גרו במלון דירות. כעבור כמה חודשים הם עברו לדירת קבע ברחוב 87 סנטרל פארק ווסט. סבא היה בגן יהודי בניהול של גברת סולדור. משם עבר לכיתה א' בבית הספר Ramaz.  לאחר כמה שנים, קבוצה של הורים וחברים ייסדו את Manhattan Day School, בית ספר יהודי דתי ברחוב 104 בווסט סייד. רוב ההנהלה של בית הספר והמייסדים היו מהגרים מגרמניה, צרפת ומזרח אירופה אך בעיקר יקים.

סבא סיפר לי שהשנים בניו יורק היו אהובות עליו במיוחד. הוא היה ילד שובב והיה מפריע בשיעורים. לחברו הטוב ביותר קראו ז'אני והם נהגו לשחק יחד בייסבול. חלום הילדות של סבי היה להיות שחקן בייסבול. בשנת 1949 בגיל 12 סבא שלי עבר לישיבה תיכונית. בשנת 1950 סבי חגג בר מצווה, וקצת אחר כך המשפחה חזרה לצרפת עקב העסקים של סבא רבא שלי יעקב ווייל.

בצרפת, סבא הלך לבית ספר דתי בשם 'יבנה'. סבא סיים את התיכון לאחר שלוש שנים, בגיל 16, וקצת אחר כך הוא  נסע ללונדון לבית ספר לעסקים, שם למד במשך שנה. בגיל 18 חזר לצרפת והתגייס לצבא. סבי היה בצבא במשך 28 חודשים, במקום שנה וחצי-ומתוכם 11 חודשים היו באלג'יריה, שם הייתה מלחמה. במשך רוב השירות סבי שימש המזכיר של הרב הצבאי, על מנת שיוכל להגיד קדיש על אביו שנפטר בדצמבר 1957.

בקיץ של שנת 1957 סבא שלי נסע עם בן דוד שלו לסוף שבוע על חוף הים. הם נפגשו עם גיסו של סבי לעתיד, שהיה בשנת אבל על אמו וארגנו מניין בשביל שיוכלו להגיד קדיש. במניין סבא וסבתא שלי נפגשו ולאחר שנתיים וחצי, ב-30 ליוני 1960 הם התחתנו. באותו זמן סבא שלי עבד בעסק משפחתי שייצר בשמים מעילי פרווה ותיקי עור. סבי התחיל לעבוד שם בגיל 20 בערך אבל הוא עזב לאחר זמן מה כי הוא לא הסתדר עם השותפים שלו.

מאז ועד גיל 65 סבא היה איש עסקים מצליח, וגם היום, בגיל 80, הוא ממשיך להתעסק עם מניות וכו'. בשנת '61 נולד הבן הבכור ג'קי (יעקב), על שם אביו של סבי. בשנת 1962 נולדה אחותו שרה. בשנת 1964 סופי וביוני 1967 ערב מלחמת ששת הימים, נולד אריק ישראל.

באותו זמן, הבן הבכור ג'קי הגיע לגיל בית ספר אבל לא היה שום בית ספר יהודי דתי באזור אז סבתא שלי, לילי, ייסדה בית ספר דתי בשם אריאל, שיאפשר לילדים של השכונה חינוך יהודי ברמה גבוהה. הבית ספר עדיין קיים ברובע ה-16 בפריז, וכולל כמה מאות תלמידים. ביולי 1970 המשפחה עלתה לארץ בעקבות הניצחון במלחמת ששת הימים. שלא כמו משפחות העולים האחרות, סבא וסבתא שלי שכרו מיד דירה.

סבא שלי מספר שמה שהיה קשה לו במיוחד בארץ היה הבירוקרטיה והעמידה בתור לכל דבר. כשרק הגיעו המשפחה גרה ברחוב הרב ברלין. בערך בזמן הזה נולדו עוד שתי ילדות: ב-'74 יעל וב-'76 תמר. לאחר מכן עברו לרחוב דיסקין, אחרי דיסקין אלפסי, ולבסוף לתלפיות לרחוב לופו שם הם גרים עד היום. ברחוב אלפסי בחדר אוכל סביב השולחן, סבתא שלי ועוד כמה מחברותיה התחילו ללמוד עם מלכה בינה וייסדו את מת"ן (מרכז תורני לנשים), שעבר מרחוב אלפסי לבניין שבו הוא היום. זמן קצר לאחר מכן סבתי הקימה את הארגון 'יד רחל' שפועל למען ילדים שבאים מבתים הרוסים ושההורים שלהם לא יכולים לטפל בהם. הארגון מעניק לילדים שיעורים פרטיים ארוחת צהריים חמה ועיסוק לכל שעות הצהריים. הארגון פועל עד הים והתרחב ל 22 סניפים ברחבי הארץ.

אני רוצה לספר על חוויה קשה שסבי עבר. בעקבות היסטוריה של מחלות לב במשפחה סבא שלי צריך לעשות כל יום ספורט, ובגלל שהוא גר קרוב לטיילת ארמון הנציב, הוא הולך שם כל בוקר. לפני כמה שנים, בזמן שסבי הלך בטיילת, התנפלו עליו חמישה נערים רעולי פנים שריססו אותו בגז מדמיע ודקרו אותו, ואחת מהדקירות חתכה לו את הריאה. הנערים המשיכו להרביץ לסבי עד שעשה את עצמו מת והם הלכו מהמקום. לאחר שהלכו, סבי החל לעלות במדרגות הטיילת ללא חמצן כי ריאתו הייתה חתוכה, והגיע לבית אחותו שבעלה הוא רופא. הם הזעיקו אמבולנס וכך חייו ניצלו. החוויה הזאת גרמה לכל המשפחה שלי להבין מה באמת חשוב בחיים ולהסתכל על העולם באור חיובי יותר.

הזוית האישית

אמיר: נהנו מאוד ואני (אמיר) למדתי המון על הילדות של סבא שלי בניו יורק

סבא הנרי: נהנתי מאוד לעבוד עם אמיר ושמחתי לספר לו את הסיפור שלי ולהעביר אותו הלאה.