מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי רוזה על שם סבתא שלי זכרונה לברכה, אני נולדתי באיזמיר בטורקיה. השם של אימא שלי הוא לונה והשם של אבא שלי רפאל משפחת בר סימן טוב. לאחים שלי קוראים משה, אריה ושרה. נולדתי בשנת 1969, בעיר איזמיר שבטורקיה.

גרתי עם משפחתי בשכונה לא יהודית, אך היו באיזור יהודים רבים והלכנו בשבתות וחגים לבית הכנסת הקרוב. גם בבית הספר היו לי הרבה חברים יהודים. חוויה הזכורה לי היטב מבית הספר, הייתה מסיבת הסיום שנהניתי בה במיוחד. טיולים לא היו בתקופתי בבית הספר.  המאכל האהוב עלי בתקופת ילדותי היה לחם עם גבינה, הלחם בטורקיה היה מאוד טעים וטרי.

בילדות היינו משחקים בחבל, היו לי שתי חברות טובות בשם פאסוול שנשארה בטורקיה, ובקי שעלתה לארץ ונשארנו בקשר עד לפני כעשר שנים. שמרנו על קשר דרך מכתבים ויותר מאוחר במיילים ובשיחות טלפון.

בזמני הפנוי אהבתי לתפור ולרקום בדים. שנות נערותי בטורקיה הייתי חברה בתנועת נוער, אך איננו זוכרת את השם. בשנות ה-20 לחיי היינו רוקדים לצללי רוק אנד רול ולפעמים ריקודי סלואו. בזמן הזה  הזמר הבולט בעולם, היה אלביס פרסלי שהיה זמר מאוד מוכר ואהבתי אותו. היינו הולכים למסיבות ורוקדים שם.

הכרתי את סבא כי הוא היה שכן שלי. נישאנו ונולדו לנו שלושה ילדים: בן וזוג תאומות מהם יש לנו שבעה נכדים, חלק גרים בחולון, חלק גרים ברעננה וחלק בתל אביב. כמשפחה היינו אוהבים לעשות פיקניקים בפארקים.

בשנת 1969 עלינו לארץ בעקבות אחותי הגדולה שגרה כאן בישראל. במשך שלושה ימים הפלגנו באונייה לארץ ישראל. הגענו לנמל חיפה ומחיפה נסענו לאור יהודה שם קיבלנו דירה. עברית למדנו באולפן ולקח לי חצי שנה ללמוד עברית. כעולים חדשים ההסתגלות לחיים בארץ לא הייתה קלה, במיוחד במישור הכלכלי.

הזוית האישית

נועם: סיקרן אותי לחקור ולגלות עוד על החיים של הסבים שלי.

סבתא שושנה: הרגשתי איך שהחיים עוברים מהר, נהניתי מהזמן המשותף עם נועם.