מאגר סיפורי מורשת

שמי תמי (תמר) סבר, נולדתי כתמי גפנר לאמא שעלתה מגרמניה בשנת 1933. אביה של אימי החליט שחייבים לעזוב את גרמניה בדקה ה 99 לפני שיהיה מאוחר מדי. הם הגיעו לחיפה והתיישבו בקריית ביאליק. לסבי היתה חנות חלוציה, שמכרה בגדי "אתא", שהיתה אז יצרן בגדי חקי בארץ, חודשיים לאחר הולדתי נפטר סבי ואמי ניהלה את החנות עד שעברנו לירושלים.

אבי, נולד באוסטריה והיה בן 16 שהמלחמה פרצה, ראובן, הוא קיבל אשרה לעלות לארץ, ומוינה עבר להונגריה, ועלה על אניית משא עם עוד כ 1200 איש, 3 אניות משא הובילו אותם מבודפשט, הדנובה לכיוון הים השחור, שם אמורה הייתה להגיע אנייה מישראל לקחת אותם, לימים התברר שהאנייה נמכרה לאנגלים ולאחר כ3 חודשים בעלי האניות הכריחו את כל הנוסעים לרדת מהאניות ולהתמקד בעיירה סמוכה, שם שהו כחצי שנה, ומשם הועברו כ 250 ק"מ לעיירה אחרת ב 1940, מספר ימים לאחר הגעתם הגיעו הגרמנים ורק הילדים שהיו בקבוצה נלקחו על ידי איש הסוכנות , הועברו לבולגריה, משם לאיסטנבול וברכבת הגיעו ללבנון ועברו לישראל, כאן ציפתה להם אכזבה קשה, כי נלקחו למחנה ושם עברו חיטוי ובדיקות , וכמו כן הוא הודיע שיש לו אח דב גפנר, אך שהתקשרו לאחיו, אחיו אמר שאין לו אח, הוא נספה בשואה, לימים הם התאחדו וגם הוריו הגיעו באנייה.

אבי שירת בצבא האנגלי, בפלמ"ח ולימים בצבא הגנה לישראל, ועד הגיעו לגיל פרישה, היה מפקד במילואים. הבית בו גדלתי היה בית מסורתי, אבי נהג ללכת לבית הכנסת בראש השנה, יום כיפור, ואת כל החגים קיימנו תוך הדגשה על קיום המצוות וסיפור כל הקשור לנושא החג, ולכן בכל הארוחות שמענו על ההיסטוריה העכשווית ודנו דיונים פוליטיים והמשפחתיות היה מאד חשובה, במשפחתי.

נולדתי בחיפה, ובהיותי בת 6 עברנו לירושלים, עקב עבודתו של אבי, שגם שלחת אותו למדינות אפריקה הרחוקות להקים רשת של בתי מלון, ולנו הבנות נראה כארצות דמיוניות, לתל אביב חזרנו בהיותי בת 12 ונשלחתי לגמנסיה הרצליה שם סיימתי את לימודי התיכון, בצבא שירתתי כסמלת חן וסעד, עם שחרורי נרשמתי ללימודים ובגיל 20.5 נשאתי. את בנותיי ילדתי בגיל 24 ו 26, ועם הגיעה של בתי הקטנה לגיל 10, התחלתי את הקריירה העסקית שלי שנמשכת עד היום.

למדתי בסמינר הקיבוצים, לא עסקתי בהוראה, ואז סיימתי כלכלה ומנהל עסקים, והגעתי להיות מנהלת כספים, דירקטורית שיווק בחברה שמייצגת מכונות ממוחשבות לתעשייה מיפן. בשנת 1995 נתבקשתי על ידי החברה היפנית לפתוח להם סניף בתורכיה , וזכינו להצלחה גדולה, ב 2008 החלטתי לעזוב ולפתוח חברת סחר בינלאומית גם היא בתורכיה, כיד שאוכל להיות אדון לעצמי ולזכות ולהינות מגידול נכדיי.

הזוית האישית

נהנתי לראות שקיים פרויקט שמתעד את ההיסטוריה דרך קשר של סבתא/סבא כדי ללמוד על מורשת העם היהודי, ולבלות זמן איכות עם הנכד שלי.