מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתימן ועליתי בעלייה של מרבד הקסמים בשנת 1949.

ההליכה ברגל הייתה כחודש, רכבנו על חמורים או גמלים, ומידי פעם באו הערבים והתנפלו עלינו וביקשו שנביא להם כסף עבור הנסיעה, ואם לא היה כסף הם נהגו בנו ביד קשה.

הגענו למחנה חאשד. זה היה מקום שבו ריכזו אנשים כהכנה לפני עלייתם לארץ ישראל. שם שהינו כשבועיים, וכשסוף סוף הגיע תורנו לעלות על המטוס לארץ ישראל ההתרגשות הייתה רבה ועצומה. לכולנו הייתה תחושה שהנה חלום לו חיכינו מתגשם לנגד עינינו.

 

לפני העלייה למטוס הסדרנים אסרו עלינו להעלות את כספנו בטענה שאם נכניס כסף למטוס, המטוס לא יוכל להמריא. מתמימות ההורים והפחד מפני הסדרנים, מסרנו להם את כספנו והם לקחו את כל מה שהיה ברשותנו, את הכסף ואת הזהב. הם הטמינו הכל באדמה כדי ליצור רושם שאינם מתכוונים לעשות בזה שימוש. אך ברור לכל אחד מאיתנו שהם נהגו בנו בעורמה תוך ניצול רצוננו העז לעלות לארץ ישראל.

 

כשהגענו לארץ התיישבנו בראש העין באוהלים ובכל אוהל היו כ-2 משפחות (שבכל משפחה היו בערך 6-7 ילדים). "הסוכנות" היא זאת שהביאה לנו מזון לכל משפחה, כל המשפחות היו עומדות בתור ולפעמים היו מקרים שהיו מריבות.

 

בשנת 1952 ירד השלג הראשון בראש העין, ובגלל הכמות הגדולה של השלג שנפל על גג אוהלנו. האוהל לא הצליח לעמוד בכך ופשוט קרס.