מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1935 עלה אבי, מאיר נסטל לארץ ישראל (פלסטינה) והתחתן עם גוסטה אשכנזי, אימי. לאחר תקופה התחילו לשמוע בארץ שיש בפולין מהומות ושליהודים נשקפת סכנה. אבי החליט לנסוע לפולין במטרה לשכנע את הוריו ואחיו לעלות לארץ אך הם סירבו. הם לא האמינו שיכול לקרות שואה, בשום פנים באופן לא הסכימו לעלות לארץ. בפולין התחילו לגייס אנשים לצבא ורצו לגייס גם את אבי, מאיר אך הוא הראה להם את הדרכון שלו שהיה דרכון בריטי, (מכיוון שארץ ישראל הייתה תחת השלטון הבריטי) ולא גייסו אותו. אבי עלה לרכבת שנסעה לרומניה במטרה להגיע לאוניה שמפליגה לארץ ישראל. בדרך, הרכבת הופצצה,חלקה המשיך לנסוע ובניהם אבי שהגיע לרומניה ומשם לארץ ישראל. כל משפחתו של אבי,מאיר ושל אימי, גוסטה שנשארה בפולין נספתה בשואה.

באותה תקופה ב-1939 החליטה קבוצת אנשים בחדרה, ליישב את החולות שהיום נקראת שכונת ויצמן. בהתחלה נקראה השכונה שכונת אגרובנק על שם הבנק שהחזיק את הקרקעות. בין המייסדים של השכונה היה דב זודקביץ, נסטל מאיר, קסר, פישביין, קנטורוביץ, גריינוולד, לינדנבאום, דרייבלט,דרך,קריסטל,סימה, להימן, ברנרד יגר. כולם חלוצים שעלו לארץ מאירופה לפני מלחמת העולם השנייה.

הנחת אבן הפינה של שכונת אגרובנק, שאושרה על ידי השלטון הבריטי, הייתה בסוף שנת 1939ונכחו בה תושבי השכונה וקצינים בריטים שהוזמנו על ידי התושבים. הבתים נבנו בצורה אחידה בתים קטנים על דונם אדמה כל אחד. כל התושבים לא היו חקלאים כולם עבדו במקצועות חופשיים והם נחשבו לאנשים עמידים.

בראשית היווסדותה של השכונה, היו 17 בתים ושני רחובות. אני נולדתי ראשונה בשכונת אגרובנק שזה מכבר הוקמה. הורי ואני גרנו בבית השלישי מהכביש. ילדי השכונה למדו בבית ספר אחד העם בחדרה שנקרא אז בית ספר עממי. לבית הספר הלכו ברגל או נעזרו באופניים והיו פעמים שאבי לקח אותי לבית הספר עם חמור ועגלה. ליד השכונה היה מחנה בריטי צבאי והיו יחסי שכנות טובים בינם לבין השכנים. באותה תקופה בכל השכונה היה רק טלפון אחד בבית שלנו, ששימש את כל התושבים. באחד החדרים בבית של הוריי, משפחת נסטל הייתה חנות מכולת. אבי דאג להביא לכל השכנים את מצרכיהם. כשהבריטים עזבו את הארץ, המחנה הצבאי, הבריטי, שהיה בסמוך לשכונה, שימש בתור מעברת אגרובנק שאליה הביאו עולים מכול קצוות העולם. בשנות ה-50 החלו לבנות בשכונה שלנו, דירות בשביל לקלוט את העולים החדשים שגרו במעברת אגרובנק הסמוכה לשכונה. דירות ארוכות של כ-12 חדרים ושירותים ומטבח לכל חדר. עד שנות ה60 הצליחו לשכן את כולם בדירות קבע. רובם עברו לשכונת סלע ולגבעת אולגה.

משפחתו של אבי הייתה דתייה ונהגה לקיים את כל המצוות והחגים כהלכתם. כשאבי הגיע כחלוץ בשנת 1935 לארץ,הוא זנח במעט את הדת. אולם, לאחר השואה אבי חזר לקיים את מצוות התורה ומשאלתו הייתה להקים בית כנסת בשכונה,שעד אז לא היה. בתחילת שנות ה-60 אבי קיבל מעירית חדרה,שטח בשכונה שנועד להקמת בית הכנסת. בית הכנסת הוקם בסיוע תרומות מתושבי השכונה ואבי שתרם חלק נכבד להקמתו. בית הכנסת נקראה על שם אבי ז"ל מאיר נסטל. בבית הכנסת נהג אבי להתפלל יחד עם התושבים. אבי ואליהו שטרית היו הגבאים של בית הכנסת. בבית הכנסת התקיימו שמחות רבות ביניהן חתונתה של בתי הבכורה.

בתחילת שנות ה-80, החלו להגיע תושבים מגבעת אולגה ולבנות בתים גדולים ויפים ולפתח את השכונה. היום היא שכונה איכותית ויפה. עדיין אין בשכונה מוסדות ציבור כגון: בית-ספר וקופת-חולים. לפני כחמש שנים הצלחתי להקים בסיוע של עיריית חדרה גן שעשועים לרווחת התושבים בשטחה של מכבסת "שלג".

הזוית האישית

כיום אני ושני בניי יחד עם משפחותיהם גרים בשכונה.