מאגר סיפורי מורשת

ה'תלמוד תורה' של הבנים נפתח באחת הדירות הריקות וכלל כ-8 ילדים בטווח גילאים גדול מאוד. בני הבכור היה אז בן 3. הוא למד יחד עם ילדי העולים שחלקם היו בני 10. כל אחד למד לפי רמת ידיעותיו: מי שלא ידע לקרוא למד קריאה, מי שידע לקרוא למד חומש וכדומה. גם בית הספר לבנות נפתח במתכונת זו, עם מספר תלמידות בודדות, ישראליות ועולות, כשפער הגילאים גדול.

במקביל לקליטת העולים, היינו יוצאות, זוגות נשים, עם נרות שבת לשכונות הסמוכות ואף למושבים הקרובים, באר- טוביה ואורות. עברנו בבתים, והסברנו את חשיבות הדלקת נרות שבת, על הצורך לשמור על טהרת המשפחה, על חשיבות ההקפדה  בכשרות המאכלים והמטבח ועוד. היו נשים שהביעו נכונות לפתוח שיעור יהדות בביתן. הן הזמינו שכנות ומכרות, ואנחנו היינו דואגות למרצה ומסייעות בפרסום השיעור. כך נפתחו שיעורי תורה רבים בשכונות שונות, בזכותם התקרבו ליהדות  משפחות רבות. הלכנו גם בימי שישי למרכז המסחרי של קריית מלאכי וחילקנו נרות לנשים שערכו קניות. היינו נוסעות גם לבתי הרפואה הקרובים, מבקרות את המאושפזים ומשפחותיהם, מחלקות להם עלונים בנושאי יהדות, ורוכשות עבור תינוקות שנולדו אות בספר תורה.

לפעילות שלנו הייתה השפעה עצומה. חלק מהנשים שפגשנו אמרנו לנו שהן אינן שומרות שבת, ולכן מרגישות שאין טעם שתדלקנה נרות.  היינו מסבירות להן שערך המצווה גדול ללא קשר  למעשיהן אחר כך. ואכן, רבות קיבלו על עצמן להדליק נרות בקביעות. היו משפחות שהשתכנעו להתחיל לשמור על כשרות, דאגנו  לסייע להן בהכשרת המטבח. היו משפחות ששמרו על כשרות, אך לא היו מודעות לכל הפרטים הנדרשים. למשל,  שכבד מותר לאכול רק ע"י צליה. הייתה אישה שמטבחה לא היה כשר כלל, והבנו שלא תרצה להכשירו ולשנות את הרגליה. יצרנו אתה קשרי ידידות חמים, ולאחר זמן מה, היא הייתה פתוחה יותר לשמוע, ואכן הביעה את הסכמתה להכשיר את המטבח! שטפנו אתה יחד את כל הכלים, הבאנו אדם בעל ניסיון שהכשיר את הכלים והשיש, השלכנו את כל הכלים שלא ניתן היה להכשירם, וקנינו לה במתנה כלים חדשים.

גם הגברים, כמובן, עסקו בהפצת היהדות בקרב תושבי קריית מלאכי, בנוסף לסיוע לעולים. הם היו הולכים למרכז המסחרי ולמקומות מרכזיים נוספים על מנת להניח עם האנשים תפילין. בעלי הולך עד היום, למעלה מארבעים שנה, בכל שבת וחג להתפלל במחנה הצבאי הסמוך לקריית מלאכי, על מנת לסייע לחיילים הדתיים לקיים את תפילות השבת כראוי.

כל הפעילויות הללו ממשיכות עד היום וגם האחווה והמשפחתיות עדיין מורגשות, על אף שהשכונה כיום גדלה מאוד. ההווי הקהילתי הוא מיוחד במינו – הווי של עשיה  והרבה עזרה לזולת.

בקהילתנו משפחות רבות "ברוכות ילדים", ולעזרתן קיימת 'מערכת' מפותחת של עזרה ליולדות ולמשפחותיהן. הארגון המרכזי, 'שפרה ופועה' מסייע למשפחות בתקופה הראשונית שלאחר לידת התינוק  במימון עוזרת בית, שמרטפית וארוחות מבושלות ליולדת.

ישנן  יוזמות נוספות המסייעות למשפחות שבורכו בתינוק חדש. כמו, סיוע בעריכת "ברית" למשפחות מעוטות יכולת נשים מתנדבות נחלצות לעזרה וכל אחת מכינה תבשיל  לסעודת הברית, נשים נוספות עורכות שולחנות, ואחרות אופות עוגות.

כמו כן, נהוג שכשנולד בן, עורכים "שלום זכר"- התכנסות של ידידים ותושבי השכונה  בליל השבת הראשון לחייו של התינוק, גם אם הוא נולד ביום שישי…נוהגים לכבד את האורחים שמגיעים בפיצוחים וב'ארבעס'- גרגרי חומוס. אני לקחתי על עצמי להכין 'ארבעס' עבור יולדות שאין להן משפחה קרובה באזור שיכולה לסייע.

ארגון נוסף בשכונה הוא ארגון 'ביקור חולים', המסייע לבני המשפחה כאשר אחד מיקיריה חולה או מאושפז. ישנם גם גמ"חים להלוואת כספים ללא ריבית ויוזמות חסד רבות נוספות. לי אישית יש גמ"ח עששיות (מעמדים מעוצבים לנרות). שהורי החתן והכלה נושאים בידיהם עם הנרות במהלך החופה. העששיות שלי יפות מאוד- עם סרט תחרה לבן וידית מעוצבת, כראוי לחתונה. אני משאילה את העששיות  ללא תשלום, והם חוזרים אלי לאחר החתונה. אני קונה על חשבוני גם את הנרות ומצרפת לעששיות.

ב"ה השכונה התפתחה להפליא. כיום ישנם תשעה גנים עמוסים ומוסדות המשך שונים. הבנים לומדים ב'תלמוד תורה' מבוסס, השוכן כיום בבניין גדול ומשם הם עוברים אחר כך לישיבה, שממוקמת לא הרחק. ישנו בית ספר גדול לבנות, וכהמשך ישיר שלו תיכון מצליח, שאף הוא החל בחדר קטן בדירת מגורים, ביוזמה שלי ושל חברתי.

מרגש לראות כיצד ברכותיו של הרבי התגשמו והשכונה פורחת ומשגשגת.

תשע"ו

קישור ליחידת הלימוד – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – השכונה שלי