מאגר סיפורי מורשת

דבורי לאופר מתעדת את סיפורה של הגב' קעניג לבית פרנקל.

גב' מלכה קעניג, היא שכנה שהייתה בשבילנו כסבתא, הגב' מלכה נולדה וגדלה בשכונת "שערי חסד" בירושלים. למפגש של הקשר הרב דורי הביאה מלכה "פרימוס" – כלי ששימש לבישול בשנות ילדותה.

גב' מלכה מספרת:

"הפרימוס הגיע אלי מהבית של ההורים שלי, גילו של הפרימוס נאמד בכ-80 שנה בערך. אלי הוא הגיע לפני למעלה מ-20 שנה כשהייתי בת 46. בשנות ילדותי הוא שימש לבישול וכביסה, אולם היום הוא משמש רק כמזכרת ולנוי.

החפץ הזה, מזכיר לי את ילדותי, איך היו החיים פעם, כשלא היה לנו כמעט כלום. ואת הכל יצרנו כמעט יש מאין. אנחנו גרנו בשכונת "שערי חסד", שכונה שגרו בה אנשים צדיקים ויראי שמים, כדוגמת: ר' שלמה זלמן אוירבך ור' שלום שבדרון.

לכל משפחה היה בית פרטי עם חצר גדולה. בשכונת "שערי חסד" הייתה אחדות נפלאה, עם המון עזרה לזולת, בעת שמחה וחלילה בעת מצוקה, השכונה הייתה אפופה בחסדים, כיאה לשמה "שערי חסד". למרות שהחיים בשכונה התנהלו כמשפחה אחת, לא חיו אחד בתוך השני. השתדלנו מאו שלא להדליק את הפרימוס בשעה שהשכנים הפעילו פרימוס, כדי שלא להגביר את הרעש ממנו… הפרימוס היה כלי נפוץ מאוד באותם הימים. אולם בגלל הרעש החזק שלו בהפעלתו, השתמשנו בו בעיקר רק ביום של ה"כביסה" ובערבי חגים.

כדי להפעיל את הפרימוס היה צורך בנפט.  פעמיים או שלושה בשבוע היה מגיע לשכונה רכב גדול, בעל הרכב היה מצלצל בפעמון ומכריז "נפט","נפט" ואז הנשים היו יודעות שהגיע מוכר הנפט. הן היו שולחות את ילדיהם או הן בעצמן הגיעו אליו וקונות נפט.

יש סיפור שזכור לי במיוחד, הקשור בנפט: כשהייתי קטנה, אני ובן דודי חשבנו שהנפט שהיה שמור בבקבוק-הוא מים, ולכן החלטנו לשתות ממנו, לאחר שהמבוגרים שמו לב ששתינו, הם נבהלו מאוד, ולקחו אותנו לבית הרפואה, שם עשו לנו, ניקוי מעיים.

הזוית האישית

דבורי: המסר שמעביר החפץ הוא, שהיום החיים הרבה יותר קלים, אבל פעם, למרות שהיו הרבה יותר קשיים, האנשים היו יותר שמחים, שלווים ורגועים ועם כל הקושי, כל אחד היה מרוצה ממה שיש לו ונותר להם הרבה זמן ופניות למעשי חסד.

אני לומדת מהסיפור עד כמה היום צריך להעריך את מה שיש לנו. ואם בעבר היו צריכים להשקיע כל כך הרבה זמן בבישול ובכביסה אז היום כשהכול יותר מהיר יש לנצל את הזמן ולמלא אותו בדברים חשובים.