מאגר סיפורי מורשת

שמי שירלי אפשטיין, נולדתי בעיר גלזגו שבסקוטלנד.

תפקיד התנדבותי שאתם פעילים בו (הייתם פעילים) שיש לו קשר למדינת המוצא: מקבלת חיילים בתכנית נתי"ב (גיור כהלכה) לשיחה בפינה חמה לחיילים בגוש עציון. מסבירה להם על המקור ואיך התחיל ומנסה לעודד אותם בתהליך שהם עוברים.

תפקיד התנדבותי שאתם פעילים בו (הייתם פעילים) שאין לו קשר למדינת המוצא: אור ירוק זה"ב, מתאמת הפינה החמה לחיילים.

מה הוביל לעלייה שלכם: הקהילה בסקוטלנד הייתה ציונית. כשהייתי בת ארבע, הגענו לישראל לקריית גת. הייתי בגן, חזרנו לסקוטלנד אחרי שנה וכולנו ידענו שיבוא יום ונחזור. היינו בתנועת נוער "בני עקיבא" שחיזקה את הציונות. אני עליתי ראשונה ותוך חמש שנים כול האחים עלו וגם ההורים. לא הייתה אנטישמיות בסקוטלנד אבל תמיד ידענו שארץ ישראל היא המקום שלנו.

סיפור העלייה  שלי

"מאז גיל חמש תמיד רציתי לחזור לארץ. בסקוטלנד מסיימים בית ספר בגיל 17 ואבי לא נתן לי רשות לעלות עד גיל 18 (לא הייתה לנו משפחה בארץ) עבדתי 10 חודשים וחסכתי כסף לכרטיס טיסה וליום הולדת 18. טסתי במוצאי פסח 1979 לקבוצת יבנה. ערב פסח העלו לארץ נוער רב מפרס – חומיני עלה לשלטון והשאה נמלט לארה"ב – ופיזרו את הנוער בכול מקום פנוי בארץ. כשהגעתי לקיבוץ, כבר לא היה מקום בשבילי באולפן כי קלטו הרבה נוער מפרס.  אני זוכרת שהם היו עצובים מאוד, בכו הרבה וכול הזמן היו עם עצמם. בערך 20 שנה אחרי, פגשתי אחד מהם ואמר שהם היו בהלם – הוציאו אותם בין לילה והביאו אותם לארץ בלי הורים. הקיבוץ מצא עבורי מקום – בצריף שגרו בו בני משק רווקים אחרי שירות צבאי. הייתה לי קליטה מצוינת ומוצלחת וכמעט לא הלכתי לאולפן.  תוך כמה חודשים יצאתי ללימודי אחיות בירושלים. הלימודים היו מול לשכת הגיוס, אז נכנסתי ושאלתי מה לעשות – אין לי כסף לדחות את הלימודים אבל אני רוצה לשרת בצבא. הכניסו אותי למסלול עתודה. בצבא שלחו אותי ללמוד "קורס חדר ניתוח". כשרציתי להתחתן, ביקשתי רשות מהמפקדת שלי ותוך שבוע מצאתי את עצמי בלבנון עד 10 ימים לפני החתונה! (היו אז 2 חדרי ניתוח בלבנון) ללא טלפון נייד וכו'. עבדתי בחדר ניתוח בצבא ו-30 שנה באזרחות.

תמונת משפחתי מגלזגו

מה אפיין את הקבילה היהודית במדינה בתקופה שבה גדלתם (כמה יהודים היו בקהילה, מפגשים, קשר לציונות, ליהדות, גני ילדים, בתי ספק, בתי כנסת, תנועת נוער, חברה, תרבות, פוליטיקה).  לסקוטלנד הגיעו רוב היהודים בסוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20 מאירופה. סבא שלי מצד אבי נולד בסקוטלנד ב-10.12.1898 והייתה לו תעודת לידה שהתגאה בה. בתחילה הקהילה הייתה אורתודוקסית/מסורתית וציונית לא ממש שמרו על הדת. לא נשלחתי לבית ספר יהודי (יש עדיין בית ספר יהודי אחד – לא דתי באפיונו עד כיתה ו') ורוב היהודים לבתי ספר רגילים ואחרי הלימודים הלכנו ל"חדר" ללמוד על יהדות וחגים וכו'. כשהייתי קטנה, כמעט כולם הלכו ל"חדר" – לא משנה אם שמרו על הדת בבית ובחוץ. היו הרבה בתי כנסת – רובם נסעו במכונית להגיע לשם ובחגים לא היה מקום לזוז-היה מלא!! היו 2 תנועות נוער ציוניות – "בני עקיבא" ו"הבונים". (בארץ "הנוער העובד") ועשינו הרבה פעילויות יחד. תמיד התחילו עם תפילת "מנחה" ואחרי זה רקדנו ריקודי עם (בנים ובנות יחד). גם טיולים עשינו ביחד. בני הקהילה מאוד הזדהו עם ישראל ואני זוכרת במלחמת "יום כיפור" יצאנו לגייס מדלת לדלת כסף למד"א. במלחמת "ששת הימים" אנשים ביטלו את החופשות שלהם ותרמו הכול לישראל.

האם כיום יש פעילות מיוחדת של אנשים מארץ המוצא בארץ (התכנסויות, מוזיאון של הקהילה/ספרים שנכתבו/אחר).

בינואר יש ציון למשורר סקוטי – רוברט ברנס – שחי במאה ה-18 – בכול העולם עושים Burms Evening סעודה עם השירים שלו ועם תוכנית מסורתית (כולל התפריט). כול כמ שנים יש שבתון ובאים מכול שכבות הגיל. כמובן ששותים הרבה ויסקי.

האם אתם משמרים במשפחה משהו מתרבות המוצא (מנהגים, שפה)

בקידוש אוהבים לשתות ויסקי סקוטי ומוסיקה סקוטית. כול הילדים שלי וגם הנכדים – מעירים שירי ערש סקוטים ומוסיקה סקוטית. כול ערב "יום העצמאות" לישראל אנחנו חוגגים 4 זוגות (אחד מכול זוג – סקוטי) ועורכים יחד סעודה.

האם אתם יצרתם/כתבתם/ משהו שמתעד/משפיע על התרבות היהודית/ישראלית- או מישהו מהמשפחה:

יש לי בן שכותב ומאייר קומיקס והוציא הרבה ספרים על יהדות, חגי ישראל, עלייה יישוב הארץ – והכול בהומור.

כללי: גאה מאוד להיות חלק משרשרת העם הנפלא שלנו ושיש לי את הזכות לחיות כאן בארץ, לגדל את ילדיי ולראות דור המשך. מי היה חולם על זה לפני 100 שנה? קוראים כאן דברים מדהימים ויש לנו ארץ באמת נהדרת. אני יודעת שיש כמובן מה לתקן ולשפר – אבל אחרת לא הייתה סיבה לקום בבוקר!!

הזוית האישית

סיפור זה תועד במסגרת מיזם "הגדת העליות" 2019 ביוזמת החברה למתנ"סים בשיתוף תנועת של"מ, המשרד לשוויון חברתי, תכנית הקשר הרב דורי ובית התפוצות