מאגר סיפורי מורשת

למדתי בבית הספר היסודי בבית אורן ובי"ב עברנו ללמוד בעין חרוד לשנה האחרונה. סיימתי י"ב והתגייסתי לחיל האוויר, לבסיס רמת דוד בצפון. שם הכרתי את בעלי, מוריס ז"ל, שגם הוא היה קצין בחייל האוויר. הקצינים עושים קדנציה של כמה שנים ומעבירים אותם ליחידה אחרת. העבירו אותו למרכז ואותי העבירו לתל נוף.

 

לפני 18 שנה השתחררתי משירות הקבע בחייל האוויר והחלטתי לפתוח בית לחיילים בודדים ברחובות. אז ניגשתי לראש העיר, שנתן לי בית שצריך שיפוץ חזק. במשך שבעה חודשים עבדתי לשקם את הבית. השיפוץ היה מאנשים שתרמו לצביעת הבית. מקרר, מכונת כביסה, רהיטים. אחרי השיפוץ הייתה פתיחה של הבית ע"י ראש העיר, וראש האגודה למען החיילים. כל שבוע בימי חמישי קיבלתי אוכל מאולם חתונות. היה מכל טוב, והחיילים נהנו שיש מי שדואג להם. בנוסף לאוכל דאגתי להביא להם סבונים, שמפו, דאורדורנט וכו'.

 

בני הראשון חגי, אביה של אופק, נקרא על שם של טיס קצין שנפל בתעלת סואץ עם מטוסו, שמוריס הכיר מקיבוץ אפיקים. חגי היה מאוד שמן ואהב לאכול ובטיפת חלב הורו לי להשתדל שחגי לא יאכל הרבה. היום הוא רץ מרתונים ברחבי הארץ, רץ כל יום, שומר על דיאטות ועל אורח חיים בריא. לאחר שסיים י"ב נרשם חגי למכון "וינגיט" ורצה ללמוד כדי להיות מורה לספורט. הוא התקבל, אך הלך בדרכנו שלי ושל מוריס והתגייס לחיל האוויר בבסיס תל-נוף. אני שירתתי איתו כמה משנותיו שם. כל בוקר הגענו עם רכבי לבסיס. ובמקצועו מבני המטוסים, הלך לקורס קצינים. בגיל 26 התחתן חגי עם עירית והם הקימו משפחה של שלוש בנות מקסימות: אופק, שחר ורוני, היום הוא גר עם המשפחה בבסיס תל נוף ומשרת כרס"ן במבנה מטוסים ומשקיע ומתמסר לתפקידו. 

 

 

בתי חגית נולדה בבית החולים קפלן. התלבטנו איך לקרוא לה, אז החלטנו לקרוא לה חגית וחווה על שם חמתי. הגענו הביתה והתחלנו לקרוא לה רק חגית ולא חווה. חגית לא רצתה להתגייס לחיל האוויר והלכה להיות מכ"ית. אחרי השחרור למדה עבודה סוציאלית, התגייסה למשטרה, הייתה חוקרת נוער והיום היא קבנ"ית במשטרה עם שני תארים בעבודה סוציאלית. כיום היא גרה בקיבוץ יקום עם בעלה גל (רופא וטרינר) ושתי בנותיה הקטנות מורן ודור.

 

 

בני פרי, בן הזקונים, למד באורט רחובות במגמת אדריכלות, התגייס ל"שמשון" ואיבד את שמיעתו באוזן אחת במהלך הגיוס. ואז העבירו אותו להיות חובש קרבי. הוא השתחרר מהשירות והלך ללמוד חמש שנים אדריכלות באריאל ושם הוא סיים את התואר. כיום הוא נשוי לרחלי (מנהלת מסעדה של גרג בחולון) ושתי בנות קטנות: מעיין ועמית. פרי עובד כאדריכל ומתמחה במקצועו וגם מתכנן עבודות פרטיות.

 

 

בעלי נפטר לפני חמש שנים בשנת 2006. מאז שהוא נפטר, כל יום שישי הילדים והנכדות באים לאכול אצלי ארוחת ערב. שתי הנכדות הגדולות של חגי החליטו לישון אצלי, ולא יכולתי לתאר את הרגשתי הנפלאה שיש מי ששומר עלי, כמובן פינקתי אותם מכל הלב. לפני שנה וחצי הכרתי חבר מקיבוץ חצור, ומאז אנחנו ביחד, הבדידות הייתה קשה עבורי, לא רציתי שהילדים ידאגו שאני לבד בבית.

 

לא חסרים לי עיסוקים: מאז שבעלי נפטר, התחלתי ללמוד קבלה ונומרולוגיה, זה נותן לי תעסוקה עם הרבה סיפוק. פעם בשבוע אני מתנדבת במשטרה. בתאריך 29/5/2012 קיבלתי תעודת מתנדבת מצטיינת שלוותה בהרבה התרגשות, מכל הסגל של הקצינים ומפקד התחנה. בנוסף, אני אוהבת לגלות מקומות חדשים ולטוס לחו"ל הרבה.

 

 

נהניתי מאוד לעבוד איתך בפרויקט. היה כיף מאוד ללמד אותך, ללמוד ממך ולשמוע ממך על כל מה שעשית בחייך. כל הדברים המדהימים שעשית שבהחלט הייתה להם השפעה על עתידנו ועל עתידם של רבים אחרים. בקיצור, אני מקווה שעברת גם חוויה כיפית איתי והכי חשוב שנהנית! אוהבת, אופק.