מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה של סבי

סבי נולד בעירק בשנת 1946 ועלה לארץ בשנת 1951 כשהיה בן 5.

במשך שנה שלמה העלו את כל יהודי עיראק, שברחו משם מחשש שאחרי זמן מסוים לא תהיה להם אפשרות לעלות לארץ. העלו אותם למקומות מסוימים, דרך איראן באמצעות מטוס ששלחו מהסוכנות היהודית.  בדרך לארץ נולד אחיו, חנוך.

הקליטה בארץ

כשסבי עלה לארץ הוא ידע לדבר רק עיראקית ולא עברית. לכן היה לו קושי רב לתקשר עם אנשים. אנשים הגיעו מכל קצוות תבל וכל אחד דיבר בשפה אחרת, קיבוץ גלויות, לכן היה קושי בתקשורת, אולם למזלם הרב מיד שלחו אותם לבית הספר ללמוד את השפה העברית וכך היה להם קל יותר.

בבית הספר הוא הכיר חברים חדשים, שעימם שיחק אחר הצהריים בכל מיני משחקים: תופסת, מחבואים, זריקת עטיפות של ארטיקים ממולאים בעפר אחד על השני. בנוסף היה בבית שמש (מקום מגורו הראשון) מתנ"ס שלשם היו הולכים לראות סרטים.

כאשר הגיעו סבי ומשפחתו לארץ לקחו אותם מיד למעברה בשם "הר טוב", הנמצאת בבית שמש. נתנו להם לגור בשני צריפונים, כיוון שהיו משפחה בת 7 נפשות (הם נחשבו משפחה מרובת ילדים). היה להם קשה מאוד לגור בתוך צריף, בשל החום היוקד בקיץ והקור המקפיא בחורף, ואפילו את טיפות הגשם שירדו שמעו בעוצמה רבה. יום אחד הצריף שלהם עף בגלל הרוח העזה שהייתה, וכך הם נותרו עם צריף אחד בלבד. עברו מספר ימים עד שהחליפו להם את הצריף.

מכיתה א' עד לכיתה ח' למד סבי בבי"ס הממלכתי דתי "שמשון" שבבית שמש. למורה שלו קראו אליהו יונה ועימו הוא למד במשך כל השנים הללו. לאחר מכן הוא ומשפחתו עברו לגור בירושלים, בימין משה, כיוון שאביו עבר לעבוד שם. לצערו להוריו לא הייתה אפשרות לשלוח אותו ללמוד בירושלים, אך לשמחתו כאשר שירת בצבא קבע נשלח מטעם הצבא להמשך הלימודים.

שירותו הצבאי של סבי

סבי התגייס באוגוסט 1965 למשטרה צבאית ביחידה 391 בפיקוד מרכז. הוא נהנה מאוד להיות בצבא, כיוון שזו הייתה התקופה הכי טובה בחייו, בה הכיר הרבה חברים חדשים. הוא שינה את סגנון חייו ונהנה לשרת את המדינה ביושר ובכבוד, בנאמנות וברצון. סיבה נוספת היא: כשהיה בסדיר וגויס למשטרה צבאית במחנה שנלר בירושלים. היה יוצא לחופשות ובאחת החופשות הכיר את סבתי.

אחרי שהשתחרר מהסדיר נח מספר חודשים ובשנת 1969 התגייס לצבא קבע. סבי שירת בצבא קבע במשך שנתיים בתפקיד סגן מפקד משטרה צבאית במחנה "חנן" שבבקעה. לאחר מכן שירת שוב במחנה "שנלר" כלוכד עריקים.

לאחר שחרורו מצבא קבע בשנת 1971 עשה שלוש פעמים מילואים והועבר לפיקוד דרום. לאחר מלחמת ששת הימים עשה מילואים במערת המכפלה במשך 40 יום.

בתקופה שבין 1973, לאחר מלחמת יום הכיפורים לבין 1982, שבה פרצה מלחמת לבנון הראשונה, עשה סבי מילואים ברוב השטחים המשוחררים וביניהם עזה, אל עריש ועוד.

מלחמות שבהן השתתף סבי

סבי רחמים, השתתף בשלוש מלחמות: מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה.

במלחמה הראשונה שבה השתתף, במלחמת ששת הימים הוא היה לקראת סוף שרותו בסדיר. במשך כמה ימים הייתה כוננות בכל צה"ל, שבמהלכה גויסו כוחות גדולים של מילואים. כשהוא היה במחנה הצבאי, לפתע נשמעה אזעקה ולאחריה פרצה המלחמה.

שלוש צבאות ערב: ירדן, מצרים וסוריה פלשו למדינת ישראל, כאשר כוחות צה"ל יצאו להדפם. לפני כן חיל האוויר השמיד את כל מטוסי האויב בעודם על הקרקע. אחרי שישה ימים סיימו את המלחמה בניצחון צבאי אדיר.

בחיל המשטרה הצבאית היו מרכזים שבויים מסביב לגדרות ושולחים אותם למחנות שבויים במרכז הארץ. חייל זה היה אחראי על הטיפול בשבויים: אספקת אוכל, ספירת השבויים, שמירה והשגחה עליהם.

חלק מהשוטרים הצבאיים נשלחו לשרת בכותל המערבי ליד הר הבית וזה כלל גם את סבי. בהר הבית היו מכוונים את התנועה לצירים שאליהם הצבא אמור היה להגיע. בנוסף הם אבטחו את ציבור המתפללים וסיירו בשטח בג'יפים של המשטרה הצבאית.

בזמן מלחמה זו, סבתי, שהייתה אשתו הטרייה הייתה במקלט של הוריה וחיכתה לו בקוצר רוח.

סבא מספר "הסיפור מתחיל כשגויסתי לצה"ל בשנת 1965. אחרי  שסיימתי את שירותי הסדיר, באותו הזמן צה"ל היה בכוננות למלחמה, כולם התכוננו וגויסו חיילים רבים לצה"ל היו אימונים קשים. לפתע נשמעה אזעקה כולם פחדו אף שהיו מוכנים.

אמרתי לעצמי: "נכון שזה מפחיד וקשה אך נתמודד עם כל דבר בשביל ארצנו היקרה" כמובן גם כל מי שהיה איתי חשב כך. שלושת צבאות ערב פלשו לישראל: ירדן, מצריים, סוריה. כוחות צה"ל יצאו להדפם. נלחמנו ונלחמנו שישה ימים – איבדתי המון חברים ומכרים שהיו איתי בגדוד, אך לא היה לי זמן להיות עצוב כי המלחמה המשיכה, רק אחרי שנגמרה המלחמה בכיתי וישבתי שבעה. לאחר זאת אמרתי לעצמי: "עשינו את זה!"

ביום הכיפורים בשנת 1973 נשמעה אזעקה בשעה 14:00. סבי מיד ארגן את הציוד שלו ויצא לכיוון יחידתו בדרום. הוא נפגש עם חבריו ביחידה וכולם יצאו לכיוון סיני. הם נסעו במשך כל שעות הצהריים והלילה עד למחרת לכיוון האוגדה שלהם, "אוגדת אריק שרון" שבסיני.

סבי וחבריו היו באוגדה במשך חצי שנה. בחודשיים הראשונים כלל לא יצאו הביתה לחופשה. כעבור יומיים יצאו ליומיים במטוס "הרקולס", לכיוון שדה התעופה לוד, כאשר יום שלם עבר עליהם בנסיעות. שאר החופשות שלהם היו פעם בחודש למשך 48 שעות, ולאחר מכן הוסיפו להם עוד מספר שעות.

במשך תקופה זו חיו בחולות. במסגרת תפקידם בפלוגת משטרה צבאית סבי וחבריו ריכזו את השבויים וטיפלו בהם, כאשר חשוב לזכור שהיו אלה שבויים מסוכנים ביותר.

במלחמה זו סוריה ומצריים פלשו למדינת ישראל וכוחות צה"ל יצאו להגנה, כדי להדפם אל מעבר לגבולות המדינה. כוחות צה"ל ספגו הרבה אבידות במלחמה זו, בערך כ-2,200 הרוגים. מהפלוגה של סבי היו שישה הרוגים שהיו חבריו הטובים, ואיתם שירת במשך כחצי שנה.

בסוף המלחמה הייתה הפרדת כוחות בין צבאות ערב לבין צה"ל, ולאחר חצי שנה שוחררו רוב חיילי המילואים כולל סבי.

בזמן זה היו בבית אשתו (מזה חמש שנים), סבתי, ובנם הבכור, עופר שהיה אז בן חצי שנה. מידי פעם הייתה שוהה במקלט של הוריה. סבי היה שולח גלויות לבית ושואל לשלומם, שכן התגעגע אליהם מאוד (בהמשך יצורף אחד המכתבים).

בשנת 1982 פרצה מלחמת הלבנון הראשונה, שבה שוב גויס סבי ונשלח ללבנון. המלחמה פרצה בעקבות  התגרותם של שלושת אלפים אנשי פת"ח בישראלים ורציחתם של האחרונים בכל מקום שהתאפשר להם. הדבר המרכזי שהוביל לתגובת צה"ל היה שאנשי פת"ח ניסו להרוג את שגריר ישראל בלונדון. אי לכך פרצו כוחות צה"ל ללבנון, על מנת להוציא את המחבלים ובראשם את יאסר עראפת.

גם שם סבי וחבריו עסקו באיסוף  השבויים ובריכוזם במחנה "אנצר", שבו היו השבויים המסוכנים ביותר שהיו בלבנון.

יום אחד במהלך המלחמה התמוטט בניין בן מספר קומות (בלבנון), שגרם להרג של עשרות חיילים, וביניהם חיילים מהמשטרה הצבאית. סבי היה באיזור, אך למזלו לא בתוך הבניין.

במשך כמה שנים היו כוחות צבאיים בלבנון, ובכל פעם שנקרא סבי למילואים, שירת שם. סבי לא זכה לשרת בארץ בשל דרגתו הגבוהה.

במהלך המלחמה חיילי המשטרה הצבאית הסתובבו בשטחים ובערים בלבנון, הם עשו סיורי תנועה במקומות מאוד מסוכנים, כיוונו את התנועה ודאגו לסדר ולמשמעת בקרב הכוחות שהיו בלבנון.

במהלך המלחמה סבתי וארבעת ילדיה שהו בבית בציפייה לבואו של סבי שיבדל לחיים ארוכים.

הזוית האישית

נועה מביאה את סיפורו של רחמים שם טוב.