מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1938 נולד סבי מצד אבא. סבי נולד בבית החולים הספרדי בעיר סופיה שבבולגריה.

כשהיה סבי בן שנתיים עזב את הבית ונסע עם אמו לכפר של צוענים בשל מלחמת בעולם השנייה. סבי התחבאה כשלוש שנים במרתף של תפוחי אדמה בגלל שאביו נלקח למחנה עבודה ושילם לחברים שלו שיסתירו את משפחתו ממלשינים גויים שהיו מדווחים את מיקומם של יהודים לגרמניים. לאחר שלוש שנים יצאו סבי וסבתא רבא שלי מהמרתף וחזרו לביתם בעיר.

בשנת 1948 על פי החלטה של היהדות בסופיה עלו לארץ ישראל סבי ואמו. כשהגיעו לנמל בעיר ורנה עלו לאנייה והפליגו לארץ ישראל. כשהגיעו לאי קפריסין עצרו את הספינה הבריטים אך האנשים שהיו על האנייה היו מוסתרים בסיפונים תחתונים בבטן האנייה כך שלא גילו אותם הבריטים. כשהגיעו ארצה עצרו בנמל חיפה והתמקמו בבית העולים בפרדס חנה. כעבור כמה חודשיים החליט סבי להגיע למרכז הארץ עם קרוב משפחתו. סבי הגיע למרכז הארץ בטרמפים והתמקם בכפר אזור על כביש ירושלים-יפו. סבי גר בשני בתים ערבים שדודתו הפנתה אותו אליהם.

כעבור כמה חודשים הגיעה אמו לכפר ואחריה אביו. בכפר למד סבי בבית הספר העממי מכיתה ד' עד כיתה ח' ואחר כך עבר לבית ספר התיכון ששמו – מקס פיין.בשנת 1956 התגייס סבא לצבא. הגיוס של סבא הופנה לחייל השיריון. כשהגיע סבי לשריון עבר טירונות שיריון. מיד עם סיום הטירונות מיינו את סבי לקורס מט"קים. באמצע הקורס, שנת 1956 פרצה מלחמת קדש ואז צוות סבי לאנשי צוות בטנקים והתקדמו לעבר אל אריש כאשר בדרך חצו את עזה. במלחמה לחם סבי ופלוגתו וכבשו את שדה התעופה באל אריש. בשדה התעופה קיבלו הוראה לפרק את הסככות של המטוסים ששהו בשדה. כעבור חצי שנה שב מהמלחמה לגדוד באזור הדרום והמשיך את הקורס מט"קים בבית הספר לשריון. עם סיום קורס המט"קים שובץ סבי בפלוגה אחרת והדריך טירונים שלמדו להיות שריונרים. לאחר סיום המחזורים של הטירונים שהדריך ,נבחר סבי כחניך מצטיין בגדוד ונשלח כנציג לנשיא המדינה יצחק בן צבי. בתום השרות חתם קבע ועבר לבית ספר לשירון להדרכה במדור נתר(נהיגה, תאוריה ורקם) כמדריך. בתום תקופה של כשנתיים עבר סבי למפקדת הגייס בקסטינה .

ועבד בעגם הגייס. בתום תקופת הקבע שוחרר סבי מהצבא והופנה לעבודה בתעשייה האווירית בתור עובד במחקר ופיתוח. בתעשייה האווירית עבד 35 שנה בכל מיני פרויקטים. פרויקט ראשון שעסק בו סבי זה פיתוח טיל גבריאל-mark 1. הטיל עזר לחמשת חייל הים בספינות תותחים שהפכו בתהליך אינטגרציה לספינות טילים. עד היום משתמשים בטיל גבריאל בסדרות מחודשות בחיל הים. בתום הפרויקט נשלח סבי למזרח הרחוק להתקנת מערכות נשק ושילובם , במדינה ששמה פורמוזה . השהייה שלו על האי הזה היה בארבע וחצי חודשיים שבו ביצע סבי יחד עם הצוות חייל הים של האי שהם היו חיילים של ספינה : התקנה, שילוב, וירי טיל בלב האוקיינוס . ואחרי הפרויקט הראשון:   יצא סבי ללימודים למשךשנתיים מהתאריכים: 2.12.1982-3.2.1981  ובמשך התקופה הזאת סיים סבי בהצלחה את קורס ניהול תעשייתי , שנערך בתעשייה האווירית מרכז ההדרכה על ידי המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית (רצוף במקצוע זה תעודת גמר).פרויקט שני שבו עסק הוא פרויקט האינטגרציה, אינטגרציה זה שילוב של כלי שייט ומערכת נשק שמפעילה טילי ים. סבי שילב את מערכת הנשק על כלי השייט וביצע ניסוי ים. הפרויקט עזר בכך שמערכות הנשק של צה"ל התפתחו יותר משאר מערכות הנשק של האויבות ושימשו לנשק עיקרי במלחמה הפרויקט השלישי שבו עסק במפעל מבת שבו עבד על סימולטורים תעופתים המדמה כלי טייס בשם מרש כפיר וצוקית. בסיום הפרויקט הועברו הסימולטורים לצה"ל וחלק מהם באישור ממשלת ישראל נמכרו למדינות זרות. הסימולטורים עזרו למדינה ולצה"ל מבחינה כלכלית, בשביל שלא היו צריכים לטוס יותר במטוס ומבחינת האימונים לחיל האוויר, הטייסים לאחר הסימולציה היו מנוסים יותר לטייס. כדי לתקין במדינות אחרות את הסימולטורים שנבנה. בשנת 1973 נפטר אבא של סבי ניסים. סבי היה באבל כחודש ובתום האבל לאחר כ-6 חודשיים  טס סבי עם צוות של מפעל מבת להתקין את מערכות הסימולטור שבנו. סבי התקין את הסימולטור בשתי ארצות: אקוודור וארגנטינה. חשוב לציין שהמדינות האלה רכשו מישראל שני סוגים של מטוסים שהם מרז' וכפיר. הפרויקט הרביעי שבו עסק סבי הוא בתכנון רקם לצה"ל, רקם הוא : רכב קרבי משוריין . המטרה של הרקם הייתה לעזור לחיילות הרגלים בתקיפת האויב. בתום העבודה בתעשייה האווירית התבקש סבי להישאר בארץ כחמש שנים,סבי חתם שלא יסע למדינות מזרח אירופה. במשך 35 שנות העבודה בתעשייה האווירית קיבל סבי הרבה תעודות כמה מהם חשובות ביותר. לאחר חמש שנים הורשה לסבי לטוס לארץ הולדתו בולגריה, בלי שום הסכמים ובלי שום שומרים ,טס עם אשתו ושני ילדיו לטיול שורשים. העבודה בצבא ובתעשייה השפיע על סבי רבות, סבי היה  צריך לעבוד קשה ולשמור בלב סודות שאף אחד לא ידע בשביל המדינה שלו.