מאגר סיפורי מורשת

 

כשלמדתי בבית הספר צפרירים, בו את בתי, תלמידה היום, בית הספר היה 8 שנתי.

למדנו בבית הספר עד כיתה ח'. בכיתות ז' ו- ח' חכינו לשיעורי ימאות בכל שבוע. מתי, המורה שלנו לימאות, לימד אותנו שיעורים תאורטיים ושיעורים מעשיים, בנחל אלכסנדר תחילה ולאחר מכן, דרך מעגן מכמורת יצאנו לים התיכון. אהבנו את השיעורים והתחלקנו לכמה קבוצות: קיאקים, חתירה (בין 6 ל-8 חותרים בסירה) ומפרשיות בים (בין 5-6 בסירה).

אני השתתפתי בקבוצת החתירה וקבוצת המפרשיות. בקבוצת החתירה התאמנו הרבה לקראת תחרות ארצית שהתקיימה בנחל הירקון שבתל-אביב. את האימונים ערכנו בנחל אלכסנדר כשהסתדרנו זוגות חותרים – האחד ליד השני וליד ההגה. בירכתיים, ישב מתי ונתן את הקצב ואת ההוראות לחתירה.

 

במקצים הראשוניים ניצחנו בכל התחרויות. מעודדים, גאים ובטוחים ביכולתנו, הגענו למקצה הגמר.

לפתע, ראינו את תלמידי הקבוצה המתחרה מבית הספר רופין והם נראו גדולים וחזקים מאיתנו. מתי המורה הבחין בחשש שלנו ועודד אותנו. בתחרות הגענו למקום השני בפער קטן ומאוחר יותר הסתבר לנו שתחושותינו היו מבוססות – הם היו גדולים מאיתנו בשנה, בכיתה ט'. 

בקבוצת המפרשיות יצאנו לים וכשכבר היינו מיומנים, מתי המורה קשר גלגל הצלה עם חבל בסוף השיעור וכל אחד ירד בתורו לגלגל שניגרר אחרי הסירה שהשטנו לכיף של כמה דקות.

 

באחד מימי החורף יצאנו 2 סירות לשוט בים, שהיה רגוע. המטרה הייתה להקיף מצוף בים ולחזור למעגן. כשהקפנו את המצוף והיינו בדרכינו חזרה, השמים לפתע התקדרו והחלו גלים גבוהים. נתקפנו בבחילות ומהרנו לחזור. הסירה שלנו הצליחה להיכנס בצורה חלקה למעגן ואילו הסירה השנייה התהפכה בכניסה שלו.

ירינו זיקוקים לעזרה ומיד יצאו צוות של מחלצים בסירה מיוחדת ומשו את כולם מהמים. זו הייתה הפעם שבה הבנו את החשיבות של לבישת חליפות ההצלה בכל זמן שאנו נמצאים במים. בכיתה ח' השתתפנו בהקפת הכנרת. במשך יומיים חתרנו בקיאקים, זוגות-זוגות, בנים ובנות לאורך חופי הכנרת, כשצוות של מורים מלווה את הקיאקים עם סירת מנוע וגורר אחריו בחבלים את המתקשים והעייפים. בערב התארגנו ללון בביקתות על שפת הכנרת לאור הירח המלא. זו הייתה חוויה מיוחדת במינה. 

סיפר: יואב סלוצקין

כתבה: עפרי סלוצקין 

חדרה, י' אייר התשע"ה, 29 באפריל 2015.