מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא של נעמה – יהודה זמצקי-עידן, נולד וחי עד גיל 25 בעיירה סובלקי בפולין. הוא עלה לישראל לאחר שסיים לימודים בסמינר מורים בעיר וילנה שבפולין. הוא סיפר לי שבעיירה שלהם, שהייתה ברובה של יהודים, כולם עבדו ופרנסו את עצמם. אבא שלו היה חייט. בקהילה ובמשפחה נהגו ללכת לבית הכנסת בימי שישי ושבת.

בעיר וילנה, שבה למד גם תיכון וגם סמינר, בתי הספר והסמינר היו בשפה העברית. הייתה פעילות של חלוצים בעיירה, ורבים מהם עלו לישראל לפני מלחמת העלום השנייה. אבא שלי, יהודה זמצקי, עלה לישראל לפני המלחמה. גם ההורים שלו ועוד 4 אחים עלו לישראל. תמיד ידעתי שיהודים דתיים וחרדים עבדו ונהגו ללמוד תורה בשעות הפנאי שלהם.

פעילות החשובה לי, אשר לה הקדשתי רבות, היא הרחבת שילובן של נשים חרדיות ותלמידי כולל במעגל העבודה בישראל. אחד הערכים שאני גדלתי עליהם בבית שלי כילדה היה עבודה ואחריות על הקיום שלי. לא לחיות על חשבון אחרים או קופת המדינה. שני התפקידים האחרונים שמילאתי בשנות העבודה שלי היו:

* מרכזת הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל.

* מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה.

עם תחילת העבודה ברשות לעסקים קטנים חשבתי על הרעיון לגרום לנשים חרדיות לפתוח עסקים קטנים, ולגרום לבחורים חרדים שלומדים בכולל, ללמוד מקצוע ולעבוד בו מספר שעות ביום, במקום ללמוד תורה כל היום, לא לעבוד, לא להתפרנס, ולחיות על חשבון המדינה, לקבל מהמדינה "משכורת" חודשית בלי לעבוד.

 

הקמנו, דרך הרשות לעסקים קטנים, מרכז טיפוח יזמות – מט"י בעיר בני ברק שבה כל התושבים הם חרדים ודתיים וגם מט"י בירושלים ובנתניה התחילו פעילות עם הנשים החרדיות והגברים החרדים.

דרך המט"י האוכלוסייה הזו קיבלה קורסים כיצד להקים עסק קטן וכיצד לנהל אותו.

חשוב לספר שהרבה נשים חרדיות מתחילות את העסק שלהן בבתים ורק אחר כך שוכרות חנות אם צריך.

לדוגמא: עסק של מכירת שמלות כלה או תכשיטים ואפילו חיתולים לתינוקות, שהרי ידוע שלכל משפחה חרדית יש לפחות 5 ילדים והממוצע הוא 8-10 ילדים.

לתלמידי כולל עזרנו להקים קורסים להכשרה מקצועית. בשיתוף עם משרד האוצר וג'וינט ישראל. קורסים של מקצועות הייטק, משפטים וניהול חשבונות. החברות הגדולות בישראל לקחו אותם לעבודה. הפעילות הזאת גרמה לאלפי נשים חרדיות לעבוד במקצועות שהם לא רק גננות או מורות. הביאה למשפחות שלהן יותר הכנסה כספית וחיים יותר נוחים.

 

הפעילות הזאת גרמה לאלפי תלמידי כולל לעבוד בהייטק בהרבה מפעלים בישראל. מקומות העבודה מרוצים ואוהבים את העובדים החרדים הללו מכיוון שהם חרוצים, נאמנים והמוח המפולפל שלהם – מהרבה שעות של לימוד תורה והפרשנות שלה – עוזר מאוד בתחום של ההייטק. הפעילות נמשכת מאז שנת 1995, כלומר כבר כמעט 20 שנה.

במהלך השנים האלו נפתחו מכללות שבהם לומדים חרדים וכן מכללה לנערות חרדיות שלומדות שם להיות עובדות סוציאליות ומנהלות חשבונות. שנים רבות הייתי פעילה בתחום הזה. המפגש עם נשים חרדיות הוא מרתק וכל פעם למדתי משהו חדש על החריצות שלהן, הכישרון ועל מנהגי החיים שלהן. אני מאוד גאה ומאושרת שזכיתי לחשוב על הרעיון לשלב את האוכלוסייה החרדית במעגל העבודה בישראל, לבצע אותו וכמובן בעובדה שהתהליך הצליח וממשיך להצליח גם בזמן הזה.

 

בפעילות הזו אני רואה קשר מחבר עם החינוך שקיבלתי בבית ועם העובדה שאבא שלי, סבא רבא של נעמה, תמיד סיפר לי כי החרדים בפולין עבדו ופרנסו את עצמם.

 

נעמה היא נכדה מספר 5 שלנו: סבא חיים גלרנט-לירן וסבתא נעמי זמצקי-לירן. בשנים לפני שנעמה נולדה עבדתי שעות רבות ביום, כך שלא היה לי הזמן והפנאי להקדיש לנכדים שנולדו לנו לפניה. כאשר נעמה נולדה, כבר לא עבדתי ולכן היה לי הזמן, הפנאי והרצון להיות עמה שעות רבות. השעות האהובות עלי היו כשהיא הייתה בת פחות מ-6 חודשים ועדיין לא ישבה. אמה, שהיא הבת שלי, שרי גד, הייתה מביאה אותה אלינו הביתה בבוקר, אני הייתי מתיישבת על כורסה בסלון ונעמה שכבה עלי ומיד הייתה נרדמת כך נהגנו לשבת במשך יתר משעה כל בוקר. החום והאהבה שאנחנו שידרנו אחת לשנייה מאחד אותנו לאורך כל השנים, ובוודאי ימשיך להנאת שתינו.

 

השנה אנו לוקחות חלק בתכנית הקשר הרב דורי ומתעדות יחדיו את הסיפורים.

 

תשע"ה, 2015