מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שחרור מרכבת המוות

אבי בכניסה לחנות של אביו
אבי עם חברו הטוב בבולגריה
מחיים רגועים, שלווים ומהנים לתקופה טראומטית ולחוצה. סיפורו של אבי, משה לוי ז"ל

אבי, משה לוי, נולד בבולגריה בעיר פזרג'יק בשנת 1926.

לאביו היו חנויות לחומרי אינסטלציה, פחחות וכו'. היו לו שני אחים מבוגרים ממנו שהצטרפו למחנות העבודה ואח צעיר ממנו.

בתקופת מלחמת העולם השנייה הם סבלו מאד משלילת חופש ומשלילת זכויות בשל יהדותם. הם סולקו מבית הספר, היו נתונים בעוצר, ענדו "אות קלון", אסור היה להם ללכת ברחובות הראשיים, לבקר במקומות ציבוריים, לקבל טיפול רפואי, לעבוד ולהחזיק בקניין.

ממשפחה מכובדת בעיר, בעלת אמצעים ורכוש רב הגיעו לפת לחם.

ביום 10.3.1943, בשעות המוקדמות מאד של הבוקר, באו אנשי מיליציה לבושי מדים ואנשים נוספים והודיעו להם שעליהם לקחת מעט בגדים ואוכל וללכת לכיוון בית הספר היהודי באזור.

המשפחה סגרה את ביתה בזריזות רבה, תוך פחד רב. אבי, אחיו הצעיר והוריו עלו מיד על עגלה (אשר היו מפנים בה בדרך כלל את הזבל בעיר) שהמתינה להם בחוץ ולקחו אותם לבית הספר היהודי אשר היה במרכז העיר.

כשאבי ומשפחתו הגיעו למקום היו שם כבר יהודים נוספים ואחרים הגיעו בהדרגה. הם עמדו שם בקור העז, ללא מים ומזון ובפחד רב במשך שעות רבות. מי שנכנס לבית הספר לא הורשה לצאת. דובר על משלוח למחנות המוות בפולין. אבי סיפר כי הם ידעו שבאותו הזמן נשלחו יהודי יוון, תורכיה ומקדוניה למחנות ההשמדה. היסטריה רבה הייתה במקום, בכי רב, פחד וחוסר אונים.

בשעות אחר הצהרים הודיעו לכולם שהם משוחררים מאחר והגירוש נדחה למועד אחר. כשחזרו הביתה גילו שחלק גדול מרכושם נשדד.

בסיפוריו, אבי דאג לציין כי הוא זוכר אירוע זה כטראומה גדולה. הזיכרון שהיה צרוב אצלו היה שהם נהגו ללכת לתחנת הרכבת במקום וחילקו לחם ליהודי יוון, שהיו על הרכבות, בקרונות סגורים בחוטי תיל, בדרכם לפולין.

עד לשחרור בולגריה, בספטמבר 1944, המשיכו לחיות בפחד רב ובמחסור במזון ופרנסה.

מילון

אופטימיות
תחושה של תקווה

ציטוטים

”הכל יהיה בסדר בסופו של דבר...“

הקשר הרב דורי