מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שוש – סיפור חיים

נגה ושוש
סבתא בת 3
הדברים ששמעתי מסבתי שוש בראשי פרקים
ילדותי
נולדתי בעיר ראשון לציון בשנת 1945. בארץ ישראל שלט המנדט הבריטי. כשמדינת ישראל החופשית הוקמה הייתי בת שלוש. זיכרון ילדות מוקדם: מטוסים בשמיים (היו אלה מטוסים איטלקיים שגם הפציצו את מרכז העיר ראשון לציון). בהפצצה זו נהרג דודו של אלי לימים בעלי. זיכרון נוסף, אזעקות ואני רצה לחפש מסתור בתעלות  שבחצר הבית.
אבא שלי, שמו ישראל גרובס. עלה לארץ בשנת 1934 מגרמניה. הוא התיישב בראשון לציון ופתח בית מסחר לחייטות. כל משפחת אבי נספתה בשואה בפולין.
אמא שלי, שמה טובה לבית פירסט. עלתה לארץ בשנת 1930 מפולין. אמי עלתה לארץ במסגרת ציונית, עבדה במשק הפועלות: בסלילת כבישים ובלולי תרנגולות שבמושב עיינות  במסגרת בית הספר החקלאי. במהלך השנים היא התגוררה בתל אביב והייתה מנהלת ביתה של הגב' מניה ביאליק (אלמנתו של המשורר חיים נחמן ביאליק). לימים זכיתי לבקר יחד עם אמי את הגב' מניה ביאליק בביתה בתל אביב.
אני זוכרת את גן הילדים שלי, לגננת קראו רינה. בהפסקת עשר קיבלנו שוקו חם בספלי פלסטיק תכולים. עם חלק מהילדים המשכתי לבית הספר "חביב". 
תמונה 1
לימודיי בבית הספר היסודי "חביב"
בית ספר "חביב" הוא בית הספר העברי הראשון בארץ ישראל ששפת הלימוד שלו הייתה עברית (ביה"ס נקרא ע"ש דודה של אמא של בעלי זרובבל חביב).
בית הספר השתרע על שטח נרחב ובו מספר מבנים. בנוסף לכיתות הלימוד היו בו: אולם ספורט, חדר מוזיקה מאובזר, מסעדה שבה נערכו גם כיתות לימוד בישול. שם למדתי להכין מיונז (ללא מיקסר) וסלט חצילים. בנוסף היה גם מבנה של מרפאת אחות ומרפאת שיניים בתוך תחום חצר בית הספר. כמו כן היה חדר נגרות שבו למדו בנים בלבד!? לעומת זאת היו שיעורי תפירה ומלאכת יד לבנות בלבד!?
בחצר בית הספר הייתה גם גינת ירק גדולה שהתלמידים עבדו בה במסגרת שיעורי החקלאות. כל בוקר התקיים מסדר ברחבת המסדרים כולל הנפת דגל הלאום. הילדים הסתדרו בטורים לפי כיתות. המאחרים לא הורשו להיכנס לחצר בית הספר עד תום טקס המסדר. מספר התלמידים בכיתה היה בסביבות 50 ילדים וארבע כיתות מקבילות מ א' עד ח'.
סבא ואני הופכים לזוג
סבא אלי הציע לי חברות כשהייתי בכיתה י'. באותו הזמן סבא חיכה לגיוס לצה"ל. היינו חברים 5 שנים, במהלכן הספקתי לסיים תיכון ולהתגייס לצה"ל.
תמונה 2
שירותי הצבאי
בצה"ל שרתתי בחיל הקשר, במפקדת קצין קשר ראשי. היום קוראים לחיל חיל התקשוב.
תמונה 3
נישואים ומעבר לירושלים
כשהשתחררתי מצה"ל התחתנו סבא ואני והצטרפתי לסבא שהיה בשנת לימודיו השנייה באוניברסיטה. אני עבדתי במשרד ראש הממשלה ולאחר מכן במשרד החינוך. בשנת 1967 נולדה תמר בתנו הבכורה בירושלים המאוחדת, חודש בתום מלחמת ששת הימים. אורן נולד בשנת 1970 גם כן בירושלים. בשנת 1971 טסנו לבריטניה ווילס. שם סבא אלי עשה את עבודת הפוסט דוקטורט שלו.
חזרה לארץ למושב קדרון
לאחר שנה שבנו לארץ, קנינו נחלה במושב קדרון, ועד היום אנחנו גרים שם. במהלך השנים נולדו: נופר, כרמל ומאור. במהלך השנים למדתי תכנון ועיצוב גינות נוי. כמו כן, ניהלתי את מרפאת השיניים לילדים ששירתה את תלמידי בית ספר בית אור במשך כ15 שנים. לפני כ4 שנים הצטרפתי לנכדי עמרי כשהיה בכיתה י"ב ובתי תמר- אימו של עמרי (שמלמדת באותו בית ספר) למסע לפולין. היה זה מסע מטלטל שבמסגרתו ביקרנו שלושת הדורות בערי הולדתם של משפחתנו: בנדין ולודג' ובמחנות ההשמדה ששם נגדעו חייהם. במהלך השנה האחרונה התנדבתי לפרויקט "סיפורי חיים" מטעם "יד שרה". בפרויקט זה אני מראיינת קשישים, ניצולי שואה, קשישים מרותקי בית שבסופו של תהליך המרואייןת מקבלים חוברת המסכמת את סיפור חייהם מלווה בתמונות כזיכרון לדורות הבאים.
אפיזודה שסופרה לי על ידי אמי
כשהייתי בת שנתיים אמי ואני התארחנו אצל הדודה אסתר בתל אביב. בתקופה זו ערכו הבריטים חיפושים אחרי חברי המחתרות האצ"ל והלח"י. במסגרת החיפושים שנערכו מבית לבית, מדירה לדירה, הגיעו החיילים והבולשת הבריטים גם לדירתה של הדודה אסתר. הם דרשו מהדיירים לעזוב את הדירות ולרדת לרחוב. בגלל גילי הצעיר, ישנתי בעריסת תינוקות, אמי החליטה לא לטלטל אותי אל מחוץ לדירה והשאירה אותי לבד בדירה בזמן שהבריטים ערכו חיפוש. לדברי אמי, התעוררתי בבהלה למראה האנשים הזרים. איני יודעת האם נשארו לי זיכרונות בתת מודע מהאירוע הזה.
המוטו שלי לחיים: הדבר החשוב ביותר בחיי הוא המשפחה.
הסרטון של שוש ונגה

מילון

אפיזודה
סיפור קצר

לימים
לאחר מכן

פוסט דוקטורט
השתלמות לאחר סיום הדוקטורט

ציטוטים

”המוטו שלי לחיים: הדבר החשוב ביותר בחיי הוא המשפחה.“

הקשר הרב דורי