מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית סיבוני, השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם  שושנה חיימי.

סבא וסבתא שלי נולדו בעיר במחוז שנקרא מחוז תעז. בשנת 1949 סבא וסבתא שלי עלו לארץ. סבא שלי היה בן 19 כשעלה לארץ, וסבתא שלי הייתה בת 9 כשעלתה לארץ.

בירת המחוז היא העיר תעִז שהיא העיר השלישית בגודלה בתימן (ויקיפדיה)

סבא דוד היה יתום הוריו ניפטרו בתימן, בתימן סבא היה עוזר לילדים יתומים לעלות ארצה הוא הבריח אותם לארץ כדי שלא ישארו היהודים היחידים בתימן. לסבא כרתו כעונש את עקב רגל שמאל, במהלך ההברחה של הילדים היתומים בתור ענישה להברחה.

סבא עלה יחד עם אבא של סבתא (סבא יהודה) לארץ ישראל למושב אלקוש. 

סבתא גרה עם משפחתה בעדן (כפר). אביה של סבתא שכר חנות פחם ועבד בחנות. משפחתה של סבתא התכוננו לעלות לארץ ישראל ולפתע פרצה מלחמה בארץ ישראל ובגלל זה העלו את כולם למחנה חש"ד.  סבתא מספרת:

"כשעלינו לארץ ישראל עלינו ללא אבי רק עם אמי, אחיי ואחיות. במהלך העלייה, בדרך, נפטר אחד מאחיי  ששמו היה ניסים, הוא נפטר ממחלה. כשהעלו אותנו למטוס, לא אישרו לנו להכניס חפצים אישיים לארץ ישראל ולא נתנו לנו לעלות לארץ ישראל רכוש יקר ערך, כי עבדו עלינו ואמרו לנו שהמטוס עלול ליפול מכובד המשקל.

אבא שלי לא עלה איתנו משום שפיצלו את העלייה. ישבנו בארץ, שישה חודשים לבד, במחנה עתלית בצריף, כשאני הייתי האחות הגדולה מבין אחיי ואחיותי. יום אחד רצה שמועה על חטיפת תינוקות במחנה עתלית, אך אני וסלמה השכנה  שמרנו והגנו על אחינו הקטנים. התחבאתי מתחת לעריסה של אחי הקטן, ששמו רצון, כדי לשמור עליו ולהגן עליו מפני חטיפה.

לאחר שישה חודשים העלו אותנו במשאיות ולקחו אותנו למושב אלקוש, כמו שספרתי למושב זה היגיע גם אבי (סבא יהודה).

הזוית האישית

סבתא שושנה חיימי, משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם עמית סיבוני,  ומספרת על עליית המשפחה מתימן לישראל.