מאגר סיפורי מורשת

ילדותי

שמי שושנה. אמא שלי זכרונה לברכה, אביגיל, אהבה את פרח השושנה וקראה לי על שמו. כינוי נוסף שלי הוא שוש שזהו קיצור לשמי המלא. נולדתי בישראל, בעיר הבירה- ירושלים, בשנת- 1952. מיקומי במשפחה הוא מספר חמש, מתוך שישה אחים, שלוש בנות ושלושה בנים. היחס שקבלתי היה יחס חם ואוהב, אומנם שווה בין כל האחים, אך גם יחס מפונק יותר מעצם העובדה שהייתי הבת הקטנה מבין הבנות. האח הבכור- שמו סמי ואחריו יפה, זכרונה לברכה, מנשה או בכינוי שלו מנש, זמירה אחותי הקרובה אליי בגיל, אני- שושנה ואחרי אחי הקטן ביותר- גדעון. גדלתי במרכז ירושלים בשכונת ממילא.

שכונת ממילא לפני איחוד ירושלים

הבית שבו גרנו היה בית ערבי עתיק בעל שלושה חדרי שינה סלון ומטבח. הבית לא היה מרווח, אך תמיד היו בו הרבה אורחים.  גם בית- הכנסת, המרפאות והצרכניות היו עתיקות. בשל קרבתנו למרכז היו סביבנו מלא חנויות.

חפץ שאני זוכרת מילדותי הוא שרשרת לירה שאימי, זכרונה לברכה, נתנה לי במתנה, שרשרת שניתנה לי במתנה משושלת ארוכה שלפנינו ועברה מדור לדור במשפחתנו.

אימי, זכורנה לברכה, הייתה קוסמטיקאית, ואחד הדברים שהכי הייתי אוהבת לעשות זה לשבת לידה בעוד היא מלמדת אותי את עבודתה.

בחגים היינו כל המשפחה המורחבת. אהבתי מאד את החגים בעיקר את חג סוכות שבו היינו מארחים את כולם בסוכה שלנו. שירי ילדותי היו בעיקר שירים ערביים וטורקים. ההורים היו שרים לנו אותם כשהיינו קטנים. הסיבה העיקרית לשמיעת שירים אלו היא כי הורי עלו מעיראק וגדלו בערבוב עם הערבים וכך התנהגותם הושפעה מהם.

אני זוכרת שבילדות שיחקנו בחמש אבנים, חבל, קלאס, וכל מיני משחקים עם חברותי מהשכונה בגני שעשועים, גם היום רוב הילדים מכירים את המשחקים אך הם פחות ב"שימוש". אהבתי ללכת לגן למרות שהייתי נורא מפונקת. אהבתי בעיקר לשיר ולרקוד בריכוז, כך סיפרו לי. ביסודי למדתי בבית ספר קרוב לביתי. מהיסודי אני זוכרת מעט מאד, בעיקר את ההפסקות ואת הטיולים עם החברות.

למדתי בתיכון בירושלים, זיכרונות רבים יש לי מהתיכון, מהמורות, מהחברות ומהלימודים. בעיקר מהחברות שעד היום חלקן בקשר. הדבר שהכי שימח אותי הוא לסיים את התיכון, עם השכלה וחוויות רבות. מקום העבודה הראשון שלי היה בגן ילדים בירושלים עבדתי שם עד שהתחתנתי. אהבתי נורא ילדים ולכן אהבתי לעבוד שם. עבדתי בעבודה זו שלוש שנים והיא מלווה אותי עד היום, העבודה חישלה אותי גם בעזרה עם הילדים שלי.

במשפחתי היה מנהג מיוחד בפסח לדפוק על ראש כל ילד את קערת הסדר. את החגים היינו חוגגים ביחד עם כל המשפחה. החג האהוב עליי היה חג הסוכות שבו אירחנו את כל המשפחה בסוכה שלנו ואנחנו  הילדים היינו עוזרים לאבא לקשט את הסוכה ולסדר אותה.

חתונה ומשפחה:

בשנת- 1973 התחתנתי בהיותי בת 21. החתונה התרחשה בירושלים ולפני החתונה עשינו מסיבת אירוסין. יש לי הרבה תמונות מהחתונה, אלבום שלם. בהיותי בת 22 נולד בני הבכור, דורון. יש לי ארבעה ילדים, שלוש בנים ובת אחת, דורון, דנה, ליאור ורן. תחביבי הם לרקוד לשיר וטייל בעולם. פעילות שאתגרה אותי היא לגדל את ילדי. לא למדתי באוניברסיטה או במכללה משום שבזמני לא היה צורך בכך.

כל השנים עבדתי כקוסמטיקאית, כבר מגיל צעיר רציתי לעבוד בזה. אני נהנית מעבודה זו מאוד. יש לי 11 נכדים שמבקרים אותי פעם בשבוע לרוב בשבת, וגם אני מבקרת אותם פעם בשבוע במשך השבוע. ילדיי ונכדיי גרים בישראל כולם. רובם בירושלים והשאר בעוטף ירושלים. יצאתי פעמים רבות לחו"ל ועד היום אנחנו יוצאים לטייל, עיקר הנסיעות שלנו זה להנות לראות מקומות חדשים ולטייל. אני עובדת כיום כקוסמטיקאית. יש לי עסק משלי, לכן לא יצאתי לגמלאות.

הזוית האישית

סיפורה של שושנה תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר "חינוך ברמה" לבנות, בסיוע המורה המלווה שושנה קירשנבוים.