מאגר סיפורי מורשת

שמות במשפחה

סבא של סבא) בנימין וולבק – עזב את גליציה עם משפחתו לווינה בשנת 1914 כדי להתחיל חיים חדשים.

(אבא של סבא) לאופולד וולבק–וולה – היה פסנתרן, מלחין וניגן קונטרבס בתזמורת פילהרמונית הישראלית.

(סבא של סבא מצד אימא) יעקב סורוביץ – ניגן כינור בפילהרמונית של וורשה, ובשנת 1936 היה עוזרו של הוברמן בהקמת התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

(אימא של סבא) שרה וולה – פסנתרנית ולימדה פסנתר בבית.

(אחות של סבא) רותי דוידסקו התחתנה עם יאיר והייתה גננת.

נולדתי בתל אביב בשנת 1946 (שנתיים לפני הקמת המדינה) – להורי – לאו ושרה והצטרפתי לאחותי רותי.

הורי הגיעו מאירופה. אבי הגיע מווינה באניית מעפילים (פרוסולה – טייגר היל) שהצליחה להגיע לחופי תל אביב ב – 1.9.1939 (פרוץ מלחמת העולם השנייה – השואה).

אמי הגיעה מוורשה עם משפחתה ב – 10.1936

בשנתיים הראשונות לחיי גרו הורי בדירת גג.

כשהחלה הפגזת המטוסים המצריים על תל אביב במלחמת השחרור התחבא קרוב משפחה שהיה ניצול שואה בתוך ארון הבגדים בחדר השינה של הורי. במהלך ההפגזה נכנס רסיס של פגז, נעצר בדלת הארון, וכך בנס הוא ניצל. מיד לאחר מכן החליטו הורי לעבור דירה ולגור בקומת קרקע בלבד.

זיכרון חזק שיש לי מהילדות הוא כשירד שלג בלילה בתל אביב בשנת 1950. הורי העירו את אחותי ואותי באמצע הלילה ("קומו מהר לראות שלג – מחר כבר לא יישאר כלום…"), הלבישו אותנו בכמה שכבות ויצאנו לשחק בגינת מוצקין הסמוכה. החוויה הייתה אדירה וההתרגשות – עצומה.

כ-40 שנה לאחר מכן, חורף 1991, בעקבות סערות וגשמים עזים הירקון עולה על גדותיו. אני חוזר בערב מהקונצרט ויחד עם אליאנה אשתי אנו חוזרים על פעולת הורי באותו ליל שלג, מעירים את שלושת ילדנו והולכים בחצות הלילה לראות את "אגם הירקון" שליד הבית שלנו. חוויה בלתי נשכחת.

בתור ילד אהבתי מאוד לטפס על עצים, במיוחד על העץ הגבוה שהיה בחצר שלנו בנורדאו. כמו כן נהניתי לשחק

ולהחליק בערימות חול שהיו מוכנות כחומר גלם לבנייה.זאת עשיתי כמה פעמים בהיכל התרבות בזמן שהיה עדיין

אתר בנייה. התגנבתי בשבתות ובחגים כשלא הייתה שמירה במקום, נכנסתי דרך פרצה בגדר ושיחקתי בחול הרב שהיה שם.

גרנו בשדרות נורדאו 26 ואני למדתי בבית הספר "לדוגמא". בבית אנחנו דיברנו גרמנית. לשאלתי, אבי השיב שהוא מעדיף שאחותי ואני נלמד שפה נוספת מבלי להתאמץ. בתקופה זו – זמן קצר לאחר השואה, השפה הגרמנית הייתה מאוד לא מקובלת בארץ ולכן אני התביישתי ונמנעתי לדבר גרמנית כשחברים שלי הגיעו אלי לשחק.

בגיל 6 בהיותי בכיתה א' התחלתי לנגן בפסנתר אצל אמי, כעבור 3 שנים עברתי לכינור אצל סבי. בגיל 14 התחלתי ללמוד קונטרבס אצל בסיסט אמריקאי-אורח שניגן בתזמורת פילהרמונית. נרשמתי לתיכון ע"ש תלמה ילין, וכאן התחילה הקריירה המוזיקלית שלי.

מגיל 15 הצטרפתי לתזמורת הגדנ"ע – תזמורת הנוער של ישראל, ונסענו לסיורי קונצרטים באירופה ארה"ב ודרום אמריקה. היינו נפגשים לחזרות וקונצרטים בכל החופשים הגדולים של ביה"ס. אלה היו אירועים מוסיקליים וגם חברתיים. עם חלק מהחברים שהכרתי אז (חלקם בחרו במוזיקה כמקצוע, כמוני וחלקם עוסקים במקצועות חופשיים) אני בקשר חברתי עד היום.

בשרות הצבאי ניגנתי טרומבון בתזמורת צה"ל.

בשנים 1968 – 1971 למדתי בבית ספר גבוה למוסיקה בפילדלפיה, סיימתי תואר וחזרתי לארץ.

בית הורי היה מרכז לפעילות מוסיקלית.

אמי לימדה פסנתר באופן קבוע 4 פעמים בשבוע אחה"צ.

אבי התאמן בקונטרבס כמה שעות כל יום, ובנוסף היה מלמד מידי פעם.

אני התאמנתי בקונטרבס כמה שעות כל יום אחה"צ. דירתנו הייתה קטנה, ולכן אני הייתי מתאמן לפעמים בחדר האמבטיה שהיה יחסית גדול והיה בו מקום לקונטרבס.

בסוף תקופת התיכון שלי באו פעמים רבות חברים שלי וניגנו יחדיו מוסיקה קאמרית. פעם אחת התאספנו כל בני המשפחה המנגנים כדי להצטלם.

בחופש הגדול בגיל 8 ו – 9 שלחו הורי את אחותי ואותי לשלושה שבועות לקייטנה בבית פרטי במושב רמות השבים. שם למדנו לשחות בבריכה, והמיוחד היה שנאלצנו לדבר גרמנית, כי בעלי המקום לא ידעו עברית. כל שאר החברים היו גם ילדים להורים שרצו שילדיהם ילמדו גרמנית.

לכבוד בר המצווה שלי לא עשינו מסיבה גדולה והחלטנו להפליג לאירופה – לאיטליה, לצרפת, לשוויץ ולאוסטריה למשך כחודשיים. זה היה גיבוש משפחתי יוצא מן בכלל ואפילו חזרנו כולנו מיודדים…

מאז התקבלותי לתזמורת הפילהרמונית בגיל 21, ניגנתי עד פרישתי לגמלאות בגיל 67. במשך שנות עבודתי בתזמורת הייתי מנהל כוח אדם וחבר הנהלת התזמורת. בנוסף לימדתי נגינת קונטרבס במשך כ-25 שנים באוניברסיטת תל אביב וניגנתי מוזיקה קאמרית עם עשרות הרכבים שונים. כיום אני עובד בארכיון של התזמורת.

בעבודתי בתזמורת זכיתי להכיר ולנגן יחד עם צמרת המנצחים, המלחינים והסולנים בעולם, כמו איגור סטרבינסקי, לאונרד ברנשטיין,יאשה חפץ, פאבלו קזלס, פלאסידו דומינגו, לוצ'אנו פברוטי, וכמובן זובין

מהטה שגם אתה יונתן שמעת אותו במספר רב של קונצרטים וחזרות וגם דיברת והצטלמת איתו.

בשנת 2011 בקונצרט יובל ה75 של התזמורת באנו לברך את זובין מהטה ופנחס צוקרמן ואז אמרתי להם:" מכל הנוכחים כאן בחדר, יונתן הוא היחיד שיהיה ביובל ה-150 של התזמורת (בעוד 75 שנה), והוא יספר לכולם שהוא שמע את פנחס צוקרמן ואת זובין מהטה בקונצ'רטו של בטהובן.

בתור נגן בפילהרמונית 45 שנה הטבעתי חותם בייצוג של מדינת ישראל דרך התזמורת בעיקר בחו"ל. כמוסד האמנותי הבכיר, הוזמנה התזמורת לייצג את המדינה במספר רב של אירועים, כמו פתיחת יחסים דיפלומטיים עם גרמניה, פתיחת המוזיאון היהודי בוורשה, חגיגות המאתיים של ארה"ב בוושינגטון ובניו יורק, חיזוק ושיפור הקשרים הדיפלומטיים והתרבותיים עם מדינות חשובות כמו סין, הודו, יפן, אוסטרליה, ברזיל ארגנטינה ועוד. תמיכה בקהילות היהודיות בארה"ב, דר' אמריקה, ודר' אפריקה. כל זה בנוסף לנוכחות קבועה בכל הפסטיבלים, האירועים, והמרכזים המוסיקליים החשובים בעולם: זלצבורג, לוצרן, ברלין, אדינבורג, וינה, לונדון פריס ניו יורק טנגלווד ועוד רבים אחרים.