מאגר סיפורי מורשת

את סיפורו של סבא יאיר, העלה עידו נכדו, עידו, תלמיד מבית ספר הדר השרון, שהשתתף בתכנית השנה

התעוד האחרון של עידו צוק ז"ל

"רבות חשבתי ותהיתי איך צמח הקשר העמוק שלי לבית, למשק ,לכפר ולאנשים שבו. יתכן שהתשובה היא

מעורבותי הרבה בנעשה במשק  ובכפר מגיל צעיר. אני מנסה לנגוע בנקודות עיקריות בחיי ואולי למצוא תשובה בסיפור שלפנינו.

 הגענו למושב כשהייתי בן שנתיים, ממקום הולדתי זיכרון יעקב. הורי הקימו צריף ברחוב הראשון, שם התגוררו

באופן זמני כל מייסדי כפר הס (במקום בו היום רחוב ארגון יזרעאל). לאחר כשנה עברנו למגרש הקבע אליו

העביר אבא את הצריף והחל בבניית המשק. בהתחלה גינת ירקות ונטיעת עצי פרי בחצר. כבר כילד קטן הייתי

מעורב בעבודה, עדרתי והשקיתי את הירקות  במשפך ואת העצים בצינור. את הלול בנה אבא מבטון, עוד לפני

שבנה את בית המגורים למשפחה. היו בלול כמה עשרות עופות שסיפקו  ביצים למשפחה וגם קצת למכירה.

תפקידי היה לאסוף את הביצים.  וכשהתבגרתי, גם לנקות את ריצפת הלול מזבל.

 

כעבור מספר שנים קנו ההורים שתי פרות וכבר יש לנו במשק גם רפת. יחד עם אבא זרעתי תירס ותלתן

וכשצמחו, קצרתי במגל והאכלתי את הפרות. והנה אני שותף גם בעבודת הרפת. כשבגרו הפרות והחלו לתת

חלב, לימד אותי אבא לחלוב.  ובערב, הבאתי את החלב בדלי למחלבה שבמרכז המושב. את שעות אחה"צ

בילינו, כל ילדי הרחוב שלנו, במשחקים על החול שברחוב. כבישים עוד לא היו וגם מכוניות לא, החול היה שלנו.

את רוב המשחקים בניתי במו ידי מחומרים שאספתי בחצר או מהסביבה. ביניהם: טיירה (עפיפון) מקנים ומנייר

עיתון. קביים מעץ ומסמרים, חישוק של אופניים  עם ידית מברזל בנין. קורקינט מלוח עץ וגלגלים של עגלת תינוק. רוגטקה מעץ שחתכתי מעץ הדר  ועוד… לבית הספר בתל מונד, הלכנו ברגל בין הפרדסים.. בחזרה הביתה,

שיחקנו בפרדסים ועשינו מלחמות תפוזים. הילדים הגדולים רכבו לביה"ס על חמור. לנו לא היה חמור אבל

לפעמים קבלתי מהשכן את החמור שלו. לא היה גבול לגאוותי.

 

הייתה לנו פעילות מאוד ענפה של הנוער. עסקנו בספורט ופעולות שבועיות עם מדריכים. בסופי שבוע, התאספנו במועדון (צריף), רקדנו ריקודי מעגל, ישבנו ושרנו מסביב למדורה עם קפה ופינג'ן. בחופשות יצאנו למחנה

בחורשה שבמושב ולפעמים לכרמל, לזיכרון יעקוב ולחיפה. התרנגולות היו רגישות מאוד למחלות והיה צורך

לחסן אותם. את העבודה הזאת עשינו בעצמנו עם בני המשפחה. בשנות השבעים של המאה הקודמת נטענו אבוקדו. הטיפול, העיבוד והקטיף – בעזרת כל בני המשפחה (בעיקר הבנים). פועלים….   הס מלהזכיר. אנחנו

בעד עבודה עצמית! כבר מגיל 14-15 השתלבנו בפעולות ביטחון, ולמדנו מחנאות, קפ"פ (קרב פנים אל פנים)

עם מקלות,  קשר אלחוטי בשיטת ה"מורס" (ביום בדגלים ובלילה בפנסים.) בגיל 16 נשבענו להגנה ולמדנו

אותנו בסתר שימוש בנשק חם. במלחמת העצמאות, ואנחנו בני 17- 18, גויסנו להגנת המושב והאזור.

פעלנו במסגרת כיתת כוננות (פל"מ). בלילות ישנו ביחד מוכנים לכל קריאה. ב-13 במאי 1948, נקראנו לפעולה

נגד טירה. חמישה מחברי נפלו בקרב. אני בקושי נחלצתי שאני פצוע וזב דם.

חמשת הנופלים: 1.  מיכה קרסל 2.  ראובן פיטל 3.  צבי ולדמן  4.  עמירם יגנטינסקי  5. ישראל בורלק.

אחרי הצבא, הייתי פעיל בענייני ציבור במושב בנושאי מים וקרקע. בשנים האחרונות אני פועל לשימור האתרים היסטוריים במושב ושמות היסטוריים לרחובות.

כשנישאתי והקמנו משפחה, בנינו את ביתנו בקומה השנייה מעל לבית ההורים. חלק מעבודות הבניה

עשינו במו ידינו."

 

הנכד עידו: אהבתי לעבוד עם סבי בגלל שמהעבודה למדתי המון על איך שחיו פעם ועל החיים של סבא שלי

במושב כשהכול בנו לבד. המשפחה של סבא שלי הקימה את המשק במו ידיה: הקימו את הלול ואת הרפת ובנו

את הבית. גם משחקים היו מכינים לבד. למרות שפעם הדברים היו יותר פשוטים אני חושב שהחיים היו מהנים.

אני שמח שעשיתי את העבודה הזאת עם סבא כי הייתה לי הזדמנות להכיר את סבא כילד ולשמוע ממנו המון

סיפורים ולהבין ששורשי משפחתי נעוצה בעבר המשפחה.

 

הסבא יאיר: נהניתי לעבוד עם נכדי עידו אשר הקשיב בסקרנות ל"סיפורי סבא" ולהעביר לו את המסר על הקשר השורשי והעמוק שלי לבית למשק ולמושב. עידו הקשיב וספג לתוכו את סיפורי העבר ואני מקווה שהמסר יעבור גם לדורות הבאים. התפעלתי מהשליטה של עידו במחשב, מהירות הפעולה שלו ופתרונות יצירתיים בבניית המצגת שעשינו בכיתה.