מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי יהודית ברזילי נולדתי בשנת 1947. כשקמה המדינה הייתי בת תשעה חודשים. באותה תקופה אספו את כל התינוקות למוסדות וגם אספו אותי בגלל מלחמת השחרור. לאחר שנתיים הורי באו לקחת אותי מהמוסד והם לא הסכימו להחזיר אותי מסיבה שלהורים שלי יש הרבה ילדים ורצו לתת אותי לאימוץ אבל לא אמרו זאת להוריי, אמרו שרוצים להשאיר אותי שם. הם חזרו הביתה עם דיכאון רב, לא ידעו מה לעשות? לאחר מכן הם סיפרו זאת לכל בני המשפחה ואחת האחיות שלי שעמדה להתחתן ובעלה לעתיד (כיום גיסי) אמר להוריי אני אלך למוסד ואגיד להם שאין לי ילדים ואני רוצה לאמץ אותה. כך עשה והביא את כל המסמכים.

אחרי הרבה ריצות אישרו זאת. כשהייתי כבר בת שנתיים וחצי, הוא החזיר אותי להוריי והייתה שמחה גדולה למשפחה. כשחזרתי לבית המשפחה גרה בחיפה ואחר כך עברנו לחולון ואני זוכרת את עצמי רק בחולון. גרתי שם עד ליום חתונתי שהיה בגיל 19. באותו הזמן היה לי אח שנפל במלחמת השחרור וגם אותו לא הכרתי. שגרתי בחולון גרתי בבית ספר גורדון שהיה ליד הבית ובכיתה ג' נקעתי את הרגל ושנה שלמה הייתי עם גבס ואבי היה לוקח אותי על הגב שלו כל שבוע לבדיקה אצל רופא עד שהיתי בריאה. אחרי שסיימתי 8 שנים בבית ספר יסודי הלכתי ללמוד בבית ספר מקצועי. אחרי שסיימתי שם התחתנתי והקמתי משפחה בת 4 ילדים מתוקים והיום אני כבר סבתא לנכדים ונכדות מתוקים ומתוקות.

על סבא שלי…

לסבי קוראים שמעון ברזילי. הוא נולד בשנת 1941 בתימן, בשנת 1949 הם עלו לישראל בעלייה של מרבד הקסמים (הלכו לאורך הדרך ברגל עד שהגיעו לארץ ישראל). כשהגיעו נתנו להם לגור בצריפים בראש העין, הם גרו שם תקופה ולאחר מכן קנו דירה בראש העין , דירה של שני חדרים והם היו 6 ילדים ויחד עם ההורים 8 אנשים. הם חיו ככה שני חדרים והשירותים היו בחוץ. בשנת 1959 כשסבא שלי התגייס לצבא (בגיל 18) אז ההורים ביחד עם כל המשפחה עברו דירה לפתח תקווה, בית משותף. ובשנת 1962 הוא סיים את הצבא של סדיר והוא היה בחלק קרבי בשריון. בשנת 1967 הוא התחתן עם סבתי וחודש לאחר החתונה גייסו אותו למלחמת ששת הימים בחודש מאי ועד ה-6 ליוני שפרצה המלחמה הוא לא חזר הביתה. אחרי המלחמה חזר. גייסו אותו גם למלחמת יום כיפור ושישה חודשים הוא לא היה בבית. הוא היה בא לפעמים לביקור של 24 שעות וחוזר לבסיס. הוא השתתף גם במלחמת לבנון ועוד…היה בשרות עד גיל 50 הוא השתתף בכל מלחמות ישראל.

הזוית האישית

היה לי מאוד כיף לפגוש את סבתא כל שבוע ולא כמו בדרך כלל: פעם בשבועיים. את רוב סיפור חייה של סבתא כבר הכרתי אבל המגש המשותף מידי שבוע היה מהנה ביותר.