מאגר סיפורי מורשת

בתחילה אתאר רקע משפחתי עם הצגתה בתחילה של המשפחה המייסדת: סבא וסבתא שניידמסר  ולאחר מכן את הורי אהובה ומשה קמלמן שהם הדור השני בשרשרת.

אני מתרכז במשפחת אהובה ומשה קמלמן, שאני בה הבן הבכור עם עוד אח ושתי אחיות, בהצגת תמונות מתקופת ילדותנו שצולמו אז אחת לכמה שנים, מכיון וצילום משפחתי היה כרוך אז בטירחה רבה והוצאות כספיות.  אב המשפחה המורחבת הוא מוניש שניידמסר וזוגתו ינטה שעלו עם ילדיהם מרוסיה בשנת 1908 והקימו כאן משפחה לתפארת שהסתעפה למשפחות קמלמן, שניידמסר, להב, בדור השני ומשפחות רבות בדורות שלאחריהן.

 

בתמונה מימין בצילום משנת 1937 נראה הסבא מוניש שהקפיד תמיד בלבושו ונקיונו. משמאל תמונה משפחתית של הבת אהובה עם הוריה מוניש וינטה, בצילום משנת 1929.בצעירותה למדה אמי תפירה ורקמה והצטיינה מאוד בתפירת שמלות, חצאיות וחולצות משובצות ברקמה אמנותית כפי שנראה בתמונה משמאל. 

 

אף לנו הילדים היא תפרה חולצות עם רקמה בסגנון רוסי באזור הצווארון כפי שנראה בהמשך

 

 תמונה זו של מוישה על הסוס צולמה ברחוב יפו בתל-אביב ליד הקרקס של וולטר (יהודי איטלקי) אצלו עבד מוישה בקיץ 1927 במשך כחמישה חדשים. מוישה היה אז בן 22 ותפקידו היה לרחוץ את הסוסים בחוף ימה של תל-אביב עם מברשת ומי ים ולאחר מכן שטיפה במים רגילים. בעבודה זו מוישה נקשר לסוסים ובחר לעצמו את הסוס האציל ביותר לרכיבה עליו. 

 

ההורים המאושרים חובקים את בנם היילוד בשעה טובה ושמו בישראל נקרא נתן לזכר הסבתא ינטה ז"ל שנפטרה שנתיים קודם לכן. בת דודתי שנולדה חצי שנה לאחר מכן נקראה יונה, אף היא לזכר הסבתא האהובה. 

 

אני ומלכיאל בתמונה שצולמה בשנת 1937 אצל הצלם בן-נועם,אמי באה לבית הספר והוציאה אותי לשמחתי לצורך הצילום. אנו מופיעים כאן בחולצות שחורות רקומות כפי שנופיע גם בתמונות הבאות.

 

 תמונה זו צולמה בשנת 1941 לערך, אצל הצלם צייטלין גם בתמונה זו לבשנו כולנו חולצות שחורות רקומות פרי עבודתה של אימנו החרוצה שדאגה מידי פעם שנלבש חולצות אלה בזמן הצילום תמונה זו צולמה אצל הצלם צייטלין בשנת 1948, עם שולה שהצטרפה להוות את רביעיית האחים והאחיות למשפחת קמלמן. בתמונה זו שולה היא כבר בת חמש. אני סיימתי אז טירונות בתקופת מלחמה וזה כנראה מה שדחף את הורי להצטלם לתמונה משפחתית אצל צלם. 

 

בית הורי היה מקום הומה שמחת חיים ומלא בתרנגולות, ברבורים, חתולים ועצי פרי למיניהם פרי הדר, גפנים, שזיפים, שסק, עצי פקאן, חבושים ועוד. אמי היתה עסוקה תמיד בהכנת ריבות ומרקחות מהפירות שהבשילו ענבים, שסק, חבושים ולאחר מכן מילויים בצנצנות וחלוקתם לבניה ובנותיה וחלקם לאחסן לימים יבואו במזווה שמאחורי המטבח הישן. אבי היה עסוק בטיפול בעצים וגינות הירק וניקיון המגרש, ובניית שבילי בטון ושאר בטונדות שהיו חביבים עליו. בזמנו הפנוי עסק בקריאת ההפטרות לקראת קריאתן בבית הכנסת בשבת ובהאזנה לפרקי חזנות ברדיו וכמובן למהדורות החדשות שהשתדל לא להחסיר.

 

הורי היו מכניסי אורחים בשמחה ולכן אורחים וכל בני המשפחה הקרובים והרחוקים הרבו לבקר אצלם (ללא הודעה מוקדמת בטלפון), נהנו מכיבודים וארוחות שאמי הגישה להם בשפע וכן נהנו להאזין לדבריו של אבי שהיו משופעים בדברי תורה ואמרות חז"ל בהם היה בקי.

 

 

בתמונה מימין, הורי בזמן מנוחת אחר הצהרים  לפני אבי מונח ספר תנ"ך עם פירוש בו עיין והגה לעתים קרובות. אמי היתה צופיה הליכות ביתה בחריצות ותבונה ואישה מסורה ונאמנה למופת.לעת זיקנה אל תעזבנו פסוק זה המצוי בתפילות קויים על ידינו הן מלכיאל שהביא לפעמים את בתו יפעת  לעזרה בעבודות בבית ובחצר, הן שולה, אני וכמובן שושנה וחזי שטפלו בהורים במסירות, ולאחר פטירתו של מוישה דאגו לאהובה למטפלת אישית והחזיקו את אהובה בביתם מספר שנים עד לפטירתה בגיל 96 בשיבה טובה. בזה תם החלק המתאר את רקע משפחתי ואת בית הורי.

 

חולצה רוסית: "חולצה רוסית הוא הכינוי שניתן לחולצה שלבשו החלוצים בעליות הראשונות, חולצה הידועה גם בכינויה "רובשקה" (ברוסית: חולצה או חולצה מכופתרת)‏, כינוי שבו משתמשים עד עצם היום הזה.

החולצה מתאפיינת בגזרה חופשית בעלת צווארון בסגנון מנדריני, ופתח רכיסה קדמי, המגיע עד מחצית הבגד. צורה זו מאפיינת את מרכז ומזרח אסיה. החולצה הרוסית עשויה על-פי רוב כותנה או פשתן בניגוד לאזורים אחרים באסיה שבהם נהוג ללבוש חולצות העשויות ממשי.

עיטורי הבגד מופיעים בדרך כלל בצווארון, בפתח ובאמרות, כנהוג בלבוש פולקלורי של עמים רבים. החולצה הפכה למעין "סמל המסחרי" של החלוצים שהגיעו מרוסיה ומאוקראינה בעליות הראשונות ואחר כך של התנועה הקיבוצית בשנותיה הראשונות. את "החולצה הרוסית" לבשו גברים ונשים כאחד, בעיקר בקבלות שבת, בימי חג ומועד, באסיפות חשובות, בערבי שירה וגם בעת ריקודי עם. עם הזמן היא הפכה פריט נפוץ בארון התלבושות של להקות מחול וזמר ארץ-ישראליות, כדוגמת הגבעטרון".

 

חלק שני של סיפורו של נתן בקישור הבא: ילדותו של נתן בפתח תקווה.

נכתב בשנת 2009 מורה מובילה אילת שחק