מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שורק אורי מתעד את סבתא רבתא ריצה פניגשטיין

סבתא ריצה עם הנין שורק ב"פרוטיאה בהר"
סבתא ריצה עם חברה בבני עקיבא
סבתא רבתא ריצה דור תשיעי בארץ מספרת לשורק, דור 12

שמי ריצה פניגשטיין לבית כהנא שפירא. אבי הוא אהרון יהושע פישל, ואמי טובה לבית בנזימן. נולדתי בירושלים, בכ"ד באדר תרצ"ד, 11.3.1934, בבית החולים האיטלקי שהיה ליד מאה שערים. גדלתי בשכונת בית ישראל. ההורים שלי נולדו בארץ בתקופת התורכים (אני דור תשיעי בארץ ושורק נמנה על דור 12). להורים של אבא שלי קוראים שלמה זלמן והנהרייזל ולהורים של אמי קוראים שלמה זלמן וציפורה.

שמי הוא על שם סבתא רבתא שלי רייצ'ה, רעיה (אבל מעולם לא החלפתי את השם). אני השנייה מחמישה ילדים. יש לי אחות קטנה ממני בשנה וחצי, ממש גדלנו יחד. יש לי קשר טוב עם האחים שלי. (אחי הגדול נפטר לפני מספר שנים), יש לי אחות וזוג תאומים – בן ובת, הקטנים ממני באחת עשרה שנים. האח הבכור שמו אליעזר אשר, שולמית (שולה) והתאומים צבי ויוכבד.

לסבא וסבתא (ההורים של אמי) היה בית גדול ויפה עם חמישה חדרים וגרנו לידם. לסבא היה יקב. אבא שלי היה פקיד בסוכנות, ואחר כך עבד בכולל "גליציה". בנוסף בחגים שימש כחזן במשך חמישים שנה.

הייתה לי ילדות טובה ושמחה. אמנם לא היינו משחקים הרבה, בעיקר שיחקנו במשחקי דמיון או במגבות שקשרנו אותן. כמו כן, הייתה לנו עגלה לבובה שקיבלנו מדודה שהביאה אותה מאמריקה. קנו לנו בגדים ונעליים חדשים פעמיים בשנה. אמי הייתה עקרת בית וקיבלה אותנו כאשר חזרנו מבית הספר. אכלנו בבית צ'ולנט, קוגל וגפילטע פיש.

בית ספר יסודי

אני למדתי בביה"ס שפיצר. המנהלת הייתה חנה שפיצר, דודה של אבא שלי. לא סיפרתי בבית הספר על הקשר המשפחתי כדי שלא אקבל יחס מיוחד. בבית הספר למדנו כלכלת בית ותזונה. הלכתי לבני עקיבא, לפעילות וטיולים, מאוד נהניתי. שרנו שירים נגד הבריטים. סבא רבא שלי (סבא של אימא שלי) היה מייבא שעונים משווייץ וקיבלתי ממנו שעון לבת מצווה, מה שלא היה אז לאף חברה שלי.

תקופת הבריטים

חלק מהמשפחה שלי היו חברי אצ"ל (דוד רזיאל מראשי האצ"ל היה נשוי לבת דודה של אבא שלי) ובן דוד של אימא שלי נהרג על ידי הבריטים – אשר בנזימן, הוא נהרג ע"י קצין בריטי.

בילדותי היו תקופות של עוצר שהבריטים הטילו, לפעמים גם בימים, לכן לא הלכנו לבית הספר. אחי, שלמד בישיבה, היה מגיע הרבה פעמים כמה דקות אחרי תחילת העוצר, ואחותי שולה הייתה דואגת לו מאוד.

אצל סבא וסבתא (ההורים של אמי) מאוד אהבנו לישון בתוך פח מתכת ולהתכסות בשמיכת צמר. התקופה הייתה שונה משל היום, אנשים היו אידיאליסטים, נלחמו בבריטים. הייתי בת 14 כשקמה המדינה.

תיכון ובגרות

בתיכון למדתי ב"בית חנה". אחר כך רציתי להתגייס לגרעין נח"ל יחד עם חברי לשבט. הייתי צריכה אישור הורים, כי הייתי בת פחות משבע עשרה, וידעתי שההורים שלי לא יאשרו לי. הלכתי ללמוד הוראה. עבדתי בכפר בתיה עם ילדי עולים, אחר כך בפתח-תקווה, ואז חזרתי ללמד בירושלים. לפני יציאתי לפנסיה מהוראה סיימתי בתור סגנית מנהל.

נישואים

התחתנתי עם אריה פניגשטיין בגיל 22. הוא היה אז בן 26. החתונה נערכה בתאריך יט סיון תשט"ז, 25.5.1940 במסעדה ברחוב רמב"ן בירושלים. אריה בעלי עבד ברשות הדואר ואח"כ בשב"ס. גרנו באותה דירה במשך שישים שנה, ברחוב חרל"פ בירושלים. לפני חמש שנים עברנו לדיור המוגן "פרוטיאה בהר" במושב שורש. נולדו לנו שלושה ילדים: גדי, דני וטלי, ואתה הנין שלנו והנכד של בתנו טלי, אימא שלך, היא הנכדה שלנו. יש לנו 15 נכדים סה"כ ונכון לעכשיו 12 נינים, כן ירבו.

הזוית האישית

סבתא רבתא: הייתה לי חוויה מיוחדת לספר לנין שלי על העבר.

שורק: היום אני יודע יותר על סבתא רבתא שלי יותר חווית שלה וסיפורים עליה. הקשר הרב דורי חשוב, כי כך אני לומד יותר על ההיסטוריה של המשפחה שלי ומוודא שהסיפורים האלה יישמרו לדורות הבאים.

מילון

בית חולים איטלקי
בית החולים האיטלקי הוא מבנה העומד ברחוב שבטי ישראל 29 פינת רחוב הנביאים 9 במוסררה שבירושלים. הבניין, המזכיר בתוכניתו ובחזותו בניינים איטלקיים מימי הביניים, מהווה מונומנט לתקופה של פריחה וחזרתה של העיר מעיר שולית למרכז העניין הבינלאומי. הבניין שימש בית חולים בחסות איטלקית בין שתי מלחמות העולם, ומשמש כיום את משרד החינוך. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”חלק מהמשפחה שלי היו חברי אצ"ל. דוד רזיאל מראשי האצ"ל היה נשוי לבת דודה של אבא שלי“

הקשר הרב דורי