מאגר סיפורי מורשת

שומרי השמורה

הקדמה

סבא אלכס היה אחראי על שמורת החולה בשנים 1965-1969(השנים הראשונות של הנישואים עם סבתא) סבתא מספרת:

ערב שבת, אני לבד בבית האחרון במושבה (יסוד המעלה).

בגבע עכשיו כולם חגיגיים בחדר האוכל בקבלת שבת.

נגינת פסנתר, שירת "החמה ירדה" ועל השולחנות המכוסים במפות לבנות,תפוחי אדמה חומים, שמנת, ביצה קשה וגזר חי.

הכנתי בדיוק את זה לשנינו.

אבל הוא מתעכב,יצא לחפש גנבי דגים בשמורה.

המחשבות מציפות אותי, לא ממש מוצאת את עצמי.

מתנערת, לוקחת גפרורים ויוצאת לכיון השמורה.

הפנס המאיר מעל ביתנו הוא הפנס האחרון ברחוב.

אני הולכת בשדרת הפטל הסבוך,שכל כך מוכרת לי ביום וזרה ושונה עכשיו בחושך.

ינשוף גדול מלווה אותי בדרך, קריאות האנפות מסמנות לי את הכיוון. ריח פרחי השיטה אופף אותי. תן חוצה את הדרך, מקווה שלא אפגוש חזיר בר, אומרים שהם מסתובבים פה.

אני הולכת, הולכת מהר שלא כהרגל, אבל הדרך מתארכת.

" אולי אפגוש אותו ונחזור בייחד ?! " " אולי אשמע את טירטור האופנוע המוכר…"

קבוצת עטלפים מרפרפת מתוך עצי האקליפטוס הענקים, שניצבים כבר קרוב לשמורה.

אוטומטית, אני פותחת את דלת המחסן מוציאה את מפתח הסירה והכל בחשכה. נכנסת לסירה, מניעה את המנוע ומפליגה בתעלה המוקפת סבך של גומא הפפירוס, לעבר האגם הגדול.

משפחת אגמיות שהערתי, מקרקרת וחוצה את התעלה.

חושך, הירח עוד לא עלה ואני מנווטת בתעלות המוכרות כל כך ביום וזרות ושונות בלילה.

קרקור צפרדעים, נשיפת תנשמת וגעית ג'מוס בודד משתלבים עם טירטור המנוע של הסירה.

מרגישה כמו בסרט מתח ואני הגיבורה שמחפשת את אהובה חסר האונים בסבך.

אור קטן מנצנץ בין גבעולי הפפירוס ו… "בום…" הסירה מזדעזעת בהתנגשות בסירה שגחה מכיוון האגם הקטן.

" מה עשית?! עכשיו הוא ברח!"

אלכס זועם ומאוכזב, הגנב מחצור שנתפס תוך כדי הדייג, קפץ מהסירה תוך כדי ההתנגשות וברח ורק הדגים שנותרו עדים לסיפור.

הזוית האישית

אני מספרת: נהניתי להיות עם סבתא רק אני בלי האחים שלי אני למדתי הרבה על העבר של סבתא. גילי. סבתא מספרת: מה שיש רק גדל ומעמיק ומתרחב . מה שידעתי על גילי שלי קיבל עוד ממד בנוסף על ההנאה של הביחד. שרה.