מאגר סיפורי מורשת

שמי שמעון מנחם, נולדתי במרוקו בשנת 1934. כיום אני גר במושב חרוצים במרכז הארץ, אבא לשלושה ילדים, סבא לחמישה נכדות וחמש נכדים, וארבעה נינים.

הוזמנתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי וזכיתי לספר לנינה שלי אליה את סיפור אהבתי לארץ.

התגייסתי לקראת מלחמת ששת הימים. הייתי חובש קרבי ולקחו אותי לירושלים. הודיעו לנו שאנחנו צריכים לעלות להר הצופים למרות שאסור היה לחיילים לעלות להר הצופים, רק לשוטרים. התחפשנו לשוטרים והיינו שלושה ימים בירושלים, במעבר מנדלבאום, בין ירושלים המערבית לבין ירושלים המזרחית. כל שבועיים הייתה עולה שיירה לירושלים עם משוריינים של הירדנים. אני הייתי בתוך אחת השיירות וכך עלינו להר הצופים. היינו מתצפתים לכיוון הירדנים ורשמנו כל תנועה של החיילים הירדנים. היה בהר הצופים בית החולים 'הדסה', האוניברסיטה וכל מיני מכונים שלא עבדו. אנחנו שמרנו על המקום.

בצד הצפוני של ההר נמצא הכפר "עיסאוויה", כפר ערבי, ובצד השני של ההר היה בית חולים שקראו לו אוגוסטה ויקטוריה. דאגנו שהמקום הזה תמיד יהיה בשמירה ותחזוקה. עשינו תצפיות לכיוון הירדנים. פתאום פרצה המלחמה (מלחמת ששת הימים). הייתי על הר הצופים הירדנים ירו עלינו ואנחנו נלחמנו בחזרה. הייתי שם כל תקופת המלחמה. אחרי שחלפה המלחמה הייתה הודעה מהירדנים שהם שכבשו את הר הצופים, ההורים שלי ואישתי מאוד דאגו כי ידעו שאני הייתי על ההר. פתאום התחלפה ההודעה והישראלים אמרו שההר נשאר בידינו. אחרי המלחמה ירושלים בעצם חוברה לה לירושלים אחת וההר היה חלק מירושלים.

הזוית האישית

סבא: התרגשתי ועשה לי טוב להיות עם הנינה שלי ולראות עוד פעם את בית הספר שבו למדו הבנים שלי.

אליה: הכרתי טוב יותר את סבא רבא שלי, ששיתף אותי בספורים מתקופת הצבא והקמת המדינה. נהניתי ללמוד מה הוא עשה פעם ולבלות איתו זמן איכות.