מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שוד ושבר באנייה !

צניעות היא לא רק בלבוש
הגב' אסתר קקון בכתת המחשבים
העלייה לארץ, הקשיים וההתאקלמות

שמי אסתר קקון  נולדתי בשנת 1958 במרוקו. עליתי לארץ בגיל צעיר, בגיל 4  בשנת  1962 ואני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי בבית הספר "פנינת-אור" אני שמחה לשתף את הילדות הצעירות בכל מה שעבר עלי. 
סיפורים על תקופת ילדותי ומה ספגתי בארץ הולדתי ? אילו ערכים קבלתי מאמא שלי ? כל מה שעבר עלי כשעליתי לארץ.
 
ליהודים שגרו במרוקו הייתה כמיהה עצומה לעלות לארץ. אך המלך חסן השני  (מלך מרוקו) לא רצה שהיהודים יעלו לארץ, מכיוון שכל זמן ששהו היהודים בארצו העסקים שגשגו ופרחו והוא ידע שברגע שיעזבו היהודים הכלכלה תדעך. לכן העולים תכננו את כל העלייה לארץ לפרטי פרטים בחשאי. גם ההורים  שלי עשו זאת , ותכננו לעלות לא"י בסודי סודות . 
 
השכנים שלנו שעזרו בהכנות הזהירו אותנו לארוז רק מעט חפצים ומתוכם רק את הנחוצים לנו ביותר. רבים מאתנו היו יהודים עשירים מאוד שלקחו עימם את כל הכסף והזהב הנמצא ברשותם. נרגשים ומוחים דמעות עלינו  כולנו  על סיפון האנייה בדרכנו לארץ אבותיהם. לאחר הפלגה שנמשכה כ- 3 ימים עגנו בנמל מסוים באיטליה. המלחים באנייה אמרו לנו בשמו של רב החובל שנרד לאכול ולנוח במלון הסמוך לנמל ונשאיר את כל חפצינו כולל כספנו ורכושנו על סיפון האנייה. בזמן שהמלחים ירדו גם הם אל החוף, והאנייה נותרה ריקה מאדם פרצו לתוכה שודדים ובזזו לעצמם את כל השלל ולא הבחינו בין עניים לעשירים. לקחו הכל …   גם את שקיהם הדלים של הפשוטים שבנינו וגם את עושרם הרב של העשירים.  
 
כשחזרנו – כל העולים בחזרה לאנייה וגילינו לתדהמתנו את גודל הנזק שנגרם לנו שוד ושבר ! הצטערנו  נורא וביכו על גורלנו  המר. בלית ברירה המשכנו  במסע עניים וחסרי כל. ושוב לאחר הפלגה ממושכת הגענו  בשעה טובה למחוז חפצנו . כשדרכו סוף סוף על אדמת א"י הקדושה פרצנו  בבכי של התרגשות, התרפקנו  על האדמה ונשקלה, ובשעה זו ידעו כל העולים שהגשימו את חלומם ולא היה מאושר מהם בכל העולם.
 

התלמידת מרותקות  ולסיפורים ולחוייות

התלמידת מרותקות ולסיפורים ולחוייות
 
ההלם שקבלתי בארץ…
אך גם כאשר הגיענו לארץ לא תמו צרותינו. פיזרו אותנו בקיבוצים ברחבי הארץ, ובקיבוץ, החיים לא היו קלים כלל וכלל: חייבו אותנו  לעזוב את הדרך בה חונכנו , אסור היה לבנים לחבוש כיפה או לבנות-  כיסוי ראש. חייבו אותנו לעבוד בשבתות כביום חול. חלק מהעולים  הופרדו ממשפחותיהם כדי שיעזבו לגמרי את היהדות. אפשר לומר שהעולים התחילו את חייהם החדשים בא"י "על רגל שמאל".
 
כשעזבנו את מרוקו הותרנו עשרות צדיקים וגדולי הדור שנטמנו עוד קודם העלייה ולא זכו להגיע לא"י. תמיד חשבתי שהייתי רוצה מאוד שיעלו את עצמותיהם של צדיקים אלו ממרוקו לא"י שיזכו אף הם להיטמן בארץ הקודש, ארץ האבות.
 
כאשר גדלתי קצת הכניסו אותי הורי לבית הספר אבל מהרגע שדרכו שם רגלי הרגשתי שזה לא כמו בבית. בבית חינכו אותי אחרת . הלבישו לי בגדים אחרים. יום אחד המורה הודיעה שיהיה לנו טיול .ובקשה להביא מכנסיים. חשבתי לעצמי הרי אין לנו מכנסיים לבנות. בטוח שאף אחת לא תביא אבל למחרת גיליתי את טעותי. החברות שלי הגיעו עם חצאית ומתחתיה מכנסיים. תמיד הייתי שואלת את אמא כאן זה משהו אחר אמא נכון ?ןאמא הייתה מחזקת אותי בצניעות. ביראת שמיים ואכן שמרתי על עצמי והמשכתי את לימודי ולא שיניתי ממנהג הורי. 
 
עוד על החיים במרוקו … 
לאן נעלם הילד  ?  
במרוקו היו צריכים ללוות את הילדים לכל מקום: לבית הספר ובחזרה לבל יחטפו אותם. אני עוד זוכרת שחטפו ילד שהיה ללא השגחה. חיפשו אחריו בכל מקום אפשרי והוריו היו מודאגים מאוד ומצפונם ייסר אותם. ההורים פנו לרב שיברך את הילד ויבקש עליו רחמים. לבסוף מצאו את הילד בתחנת המשטרה, הילד סיפר להוריו שחוטפיו פחדו ל'התעסק' עם המשטרה ולכן לעת ערב הביאו אותו סמוך לתחנת המשטרה ונסו כל עוד נפשם בם. במשטרה במרוקו היו רגילים לחטיפות מעין אלו המתרחשות כמעט בכל יום ולא ייחסו להם חשיבות מרובה.
 
רב או מלאך ?  
אמונת היהודים  במרוקו כלפי הרבנים הייתה אמונת חכמים אמתית. היה כבוד וערך רב לרבנים ולעבודת הקודש שהייתה נתונה בידיהם יום-יום. כשרב היה עובר לידנו בזמן משחק או שיחה היינו עוזבות הכל ונסות כמפני אש . הייתה לנו יראת כבוד מפניהם. כמו"כ כל זקן ירא שמים ומתמיד היה נחשב בעיננו לרב חשוב כמעט כגדול הדור. 
חגים, שמחות ושבתות במרוקו
במרוקו כל חג חגגנו כבחתונה. כל נשות הכפר היו מתאספות ויחד היו מבשלות ואופות מטעמים לחג הקרב ובא. אנו הצעירות יותר היינו עוזרות בבישולים או לחילופין מכבסות הבגדים בנהר לכבוד החג או שומרות על אחינו הקטנים לבל יפריעו. בשבתות ובשמחות הכל התנהל כפי הנ"ל פחות או יותר.
 
כלי התחבורה
במרוקו היו נוסעים במרכבות שאליהן רתומים סוסים המושכים את המרכבה. לאלו שלא היה כסף לרכישת מרכבה היו הולכים ברגל או מלוים מרכבה מאלו שיש להם או מוצאים 'טרמפ' וכך מסתדרים. גם אלו העניים שלא היה להם כל מיני חפצים ומצרכים שרצו תמיד היו מזכירים לעצמם את הפתגם הידוע:
 "איזהו עשיר? השמח בחלקו!"  
 
העשרה
חסן השני: "הנקרא בפי יהודי מרוקו, חסן תאני. היה המלך של מרוקו בתקופה שבה החלו  היהודים לעלות ארצה. נחשב כמלך שאהב מאוד את היהודים. הגן עליהם ודאג לשלומם. במיוחד כיבד המלך את הרבנים במרוקו והם השיבו לו כבוד רב". 
תשע"ו

מילון

חסן השני
(הנקרא בפי יהודי מרוקו- חסן תאני ) היה המלך של מרוקו בתקופה שבה החלו היהודים לעלות ארצה. נחשב כמלך שאהב מאוד את היהודים. הגן עליהם ודאג לשלומם. במיוחד כיבד המלך את הרבנים במרוקו והם השיבו לו כבוד רב.

ציטוטים

” הנשים כיסו ראשן בשלוש מטפחות והכל מתוך האמונה הזכה שלהם. “

”כאשר ראו במרוקו תלמיד חכם יוצא מביתו היה נראה בעיניהם כספר תורה שיוצא מההיכל .“

”איזהו עשר השמח בחלקו - היהודים במרוקו הסתפקו במועט והיו שמחים במעט שהיה להם. “

הקשר הרב דורי