שובב עם לב זהב
שנות ילדותי בתימן
נולדתי בתימן בעיר טווילה שבמחוז צנעא, בשנת 1941. התאריך המדויק אינו ידוע אך אמי ז"ל זכרה שהיה זה בסביבות שמחת תורה, לכן בחרתי לחוג את יום הולדתי בחג זה. אני הבן השלישי מבין עשרה אחים (תשעה בנים ובת אחת) להורי שלמה ומזל ז"ל, חמישה נולדו בתימן והשאר בישראל. נקראתי בשם יוסף על שם אחיו של אבי שנפטר בגיל צעיר מאוד.
בתימן גרנו בבית בן ארבע קומות בנוי מאבן בזלת, זכורה לי במיוחד הקומה השנייה בה מוקם המטבח רחב הידיים בו היו הנשים במשפחה מכינות את האוכל.
מגיל שלוש ועד עלייתי ארצה למדתי אצל ה'מורי', הייתי באותה תקופה בשלב לימודי המקרא. כבר בגיל שבע הייתי מתרגם את המקרא 'תרגום אונקלוס' בשבתות בבית הכנסת. בתימן לא היה נהוג שילדים משחקים, יומם היה מוקדש ללימודי קודש, פרט לחגים כמו פורים, ל"ג בעומר וכדומה בהם היו משחקים מיוחדים המאפיינים את החג. הייתי ילד שובב מאוד, זכור לי במיוחד אירוע בו שברתי את ידי הימנית ולכן נאלצתי לאכול ביד שמאל. בתימן היתה זו בושה גדולה (לאכול ביד שמאל).
העלייה ארצה
עליתי עם משפחתי ארצה בשנת 1949 במבצע 'על כנפי נשרים'. לארץ הגענו בטיסה ומשדה התעופה לוד העבירו אותנו ישירות למחנה העולים עין שמר, שם שוכנו בהאנגרים הבריטיים. נשארנו בעין שמר כשנה ואחר כך עברנו למחנה העולים ברעננה. אבי התעקש לעבור רק לרעננה מכיוון שרצה להיות בסמוך לבן דודו שעלה לארץ כעשר שנים לפנינו וגר ברעננה. במחנה העולים בתנאי צפיפות קשים, נשארנו כעשר שנים עד שעברנו למעון קבע של משרד השיכון ברעננה.
לימודי בבתי הספר
בבית ספר היסודי יבנה ברעננה למדתי בכיתות ה' – ו' ולאחר מכן עברתי לכפר בתיה, שם למדתי ושהיתי בפנימייה, מכתה ז' ועד כיתה י"ב כולל סיום בחינות הבגרות. למרות שהתגוררתי בפנימייה כמעט יומיום הייתי מגיע הביתה כדי לראות מה שלום כולם, ואם הם צריכים את עזרתי (במיוחד אחי הקטנים שנולדו בארץ). השהות בכפר בתיה זכורה לי כחוויה מאוד טובה הן מהבחינה הלימודית והן מהבחינה החברתית. בכיתה י' מוניתי כאחראי לקליטתם של נערים עולים מאתיופיה והסתגלותם בחברת הנוער, אהבתי לעבוד עימם ולסייע להם בהיקלטותם. שהותי בכפר השפיעה עלי רבות ותרמה להמשך דרכי.
תחילת דרכי החינוכית
בחופשות מבית הספר התיכון המשכתי לעסוק בעבודה עם נוער. כבר בכיתה י"א ריכזתי קייטנה מטעם משרד החינוך. בשעות אחר הצהריים ריכזתי מועדוני נוער ובשעות הערב לימדתי עולים מבוגרים במסגרת "הנחלת הלשון" את השפה העברית. בעיסוקי אלה המשכתי גם לאחר שחרורי מן הצבא (1962) בו עסקתי כמשק חינוך ותרבות. במקביל לעבודתי פניתי ללימודי הוראה בסמינר 'גרץ' בתל אביב. נהניתי מאוד בעבודת ההוראה הבלתי פורמאלית וקיבלתי ממנה סיפוק רב.
הקמת משפחה
בשנת 1965 כאשר הייתי בן עשרים וארבע נישאתי לאביגיל אותה הכרתי במסגרת עבודתי. אביגיל היתה באותה עת רכזת 'ארגון אמהות עובדות' ברעננה ועסקה בהקמת מעונות יום, מועדוני נשים בשכונות וארגון מתנדבות לפעולות שונות למען הקהילה. שנתיים אחר-כך ביוני 1967 נולדה בתנו הבכורה מירב וכשנה וחצי אחר כך בינואר 1969 נולדה הבת השנייה מיכל. בני הצעיר גיא נולד בנובמבר 1974.
המשך דרכי בחינוך
בשנת 1968 קיבלתי על עצמי להקים את בית ספר "מפתן" ברעננה המיועד לילדים שלא נקלטו במסגרות הרגילות, ושהשתייך במקביל למשרד העבודה למשרד החינוך ולעירייה. ניהלתי אותו עד שנת 1982 ואהבתי כל רגע, למרות הקשיים אני מחזיק באמונה כי יש אפשר להגיע אל כל ילד כפי שאומר הפסוק מספר משלי כב, ו': "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה". הפקתי הרבה סיפוק מעבודתי כאשר ראיתי כיצד נערים ונערות שנפלטו ממערכות החינוך הרגילות רוכשים השכלה מקצועית ומשתלבים מאוחר יותר בחיים הבוגרים. במקביל למדתי לימודי תואר במנהל ופיקוח חינוכי ומדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. במהלך שנות ניהולי בית ספר "מפתן" קיבל שלושה פרסים על יוזמותיו לקידום תלמידים: פרס אונסקו, פרס החינוך ופרס מפעל חיים. בשנת 1982 נבחרתי לתפקיד מנהל המחלקה לחינוך ברעננה ולאחר מכן בשנת 1990 נבחרתי לכהן בתפקיד יושב ראש ההסתדרות הרעננה, בתפקיד זה כיהנתי כשש שנים ולאחר מכן כיושב ראש עמותת גמלאי ההסתדרות בהתנדבות.
יציאה לגמלאות
כיום אני גמלאי, מתנדב בקהילה, מעביר הרצאות בעיקר בנושאי יהדות, מדריך נערים בני מצווה לעליה לתורה ולהנחת תפילין על פי המסורת התימנית וכן מארגן טיולי נופש בחגים להכרת הארץ.
לצפייה בציר הזמן – דרכי החינוכית
הזוית האישית
סבא יוסי: כיום כגמלאי, נהנה לטפל בצמחיה לגדל עצי פרי ושעועית – 2017
מילון
תרגום אונקלוסכינויו של תרגום ארמי יהודי לחמשת חומשי התורה. בקרב יוצאי תימן נהוג לקרוא את תרגום אונקלוס בזמן קריאת התורה בשבת בבוקר. העולה לתורה קורא פסוק אחד והמתרגם מתרגם אותו, וחוזר חלילה.